ארבעה אחים וארבע יוצרות
פסח מתקרב בצעדי ענק! הוחלט איפוא אנחנו בערב החג וגם למחרת, עוד לא סיכמנו על תוכנית צום כדי להוריד את כל הקלוריות. איך אתם עם ההגדה? קוראים עד האוכל וקופצים ישר לשירים שבסוף? לא מפספסים אף מילה? אולי יש לכם בכלל הגדה אלטרנטיבית? לנו יש אחת מיוחדת שקנינו לנו ממש מזמן כשהבנו שאנחנו “גדולים” וסדר פסח יהיה משהו שנצטרך גם לנהל ולא רק להשתתף בו כאורחים. אם צריך לנהל אז כדאי שתהיה הגדה כזאת שמבוארת ומוערת ונוכל לתת הסברים לקטנים שבחבורה מה אומרות שם כל המילים הללו שלא תמיד מבינים וכל המשלים והדוגמאות. הלכתי לבדוק אם היא אכן חזרה איתנו הביתה מהסדר בשנה שעברה (כבר היו דברים מעולם…) ואם כבר בדקתי אז פתחתי -דפדפתי, נהנתי מהאיורים שלה ושמחתי שיש בה כל כך הרבה באורים ופרושים. מצאתי שהכי הרבה פרושים והסברים היו על ארבעת האחים – חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול. הפרושים האלו היו כולם סביב אותו דבר ומכיון שאני חושבת שדברים צריכים להיות מעוגנים במציאות שלנו על מנת שנתחבר אליהם ונפנים אותם תהיתי אם בכלל כיום יש הקבלה בן ארבעת הטיפוסים הללו שמתוארים בהגדה והמציאות היומיומית שלי. אני יכולה בקלות גדולה מאד למצוא הקבלה בן ארבעת האחים לבן ארבעה טיפוסי חוקרים/סטודנטים אבל היום אני לא כל כך עושה מדע. יש בכלל קשר בן ארבעת האחים ויצירה?
הנה ההקבלה הפרטית שלי. לקחתי לעצמי את החרות להפוך את מין האחים לנקבה (חג חרות-מותר לי).
החכמה
היא יודעת הכל! אין טכניקת יצירה שלא מוכרת לה ושהיא לא התנסתה בה, הרבה פעמים לפני כולן. רק צצה טכניקה חדשה ומתברר שהיא כבר יודעת אותה ואפילו יכולה ללמד. היא תהיה יוצרת מגוונת-היא יכולה לסרוג, לרקום, להכין אלבומים מנייר אבל גם לבנות מוצרי עץ, לצקת בטון ולחרוז תכשיטים. היא תלמד לבד מהדרכות יו טיוב, תלך לסדנאות, תקרא ספרים בנושא, והכל לבד. בגלל הידע הרחב שלה היא מצליחה ליצור יצירות מתוחכמות שמשלבות בתוכן תחומים שונים של יצירה. הרבה פעמים נראה לה שככה כולם ואין בה שום דבר מיוחד או יוצא דופן לעומת אחרות.
התמימה
היא תמיד חוזרת לאהבה היחידה המיוחדת שלה. לפעמים היא סקראפרית אלופה (סקראפרית-מי שעוסקת ב scrap booking יצירה בנייר של אלבומים כרטיסי ברכה ועוד), לפעמים היא קווילטרית (תופרת שמיכות טלאים). היא תתנסה באופני יצירה אחרים תלך לסדנאות, תלמד דברים אחרים אבל תמיד תמיד תמיד תחזור לאהבה המקורית שלה וככה גם תגדיר את עצמה. יש לה סגנון מובחן ויחודי שלה, כזה שמזהים מרחוק את טביעת האצבע שלה בו, צבעים שמאפיינים אותה, דוגמאות שמייחדות אותה והיא מומחית בתחומה.
זאת שאינה יודעת לשאול
היא מוכנה לנסות הכל-בתנאי שזה בסדנה או שמישהו מלמד אותה. שם זה עוצר. היא לא תיקח את היצירה שלה הביתה, יש לה כבר ניסיון בזה. יש לה בבית חומרי יצירה מכל מיני תחומים אבל היא אף פעם לא מוצאת את הזמן/סבלנות/הזדמנות/אפשרות לשבת וליצור בבית. אז היא הולכת להמון סדנאות מכירה הרבה תחומים אבל זהו. היא חייבת שידריכו אותה, ילמדו אותה, יראו לה. לבד זה לא בשבילה.
הרשעית
אין באמת כזאת…. אבל אם אנחנו כבר בפורמט של הגדה/אגדה אז בואו נדמין איך היא. זאת שהיא בונקר. לא אוהבת להסביר איך היא עשתה, אפוא היא השיגה חומר מסוים, איך עובדים בטכניקה שהיא כבר למדה. בסדנאות היא תשב ותעבוד לבד-לא תתערב בקבוצה ומהר מאד יסתבר שלא כדאי לשאול אותה שום דבר-היא תצליח לא לענות על אף שאלה. היא לא תנדב רעיונות לחברה שתקועה בלי מוזה, לא תבוא לערבי יצירה משותפים. אמרתי לכם-היא לא קיימת במציאות.
והמוזה?
במיתולוגיה היוונית, תשע המוזות היו אלות היצירה, האמנויות והמדעים, פטרוניות תחומי המחול, המוזיקה, ההיסטוריה, הספרות, המחזאות והאסטרונומיה. תשע המוזות הונהגו על ידי אפולו, אל האור, היופי והאמנויות, ויחדיו הן הנעימו את זמנם של אלי האולימפוס בנגינה, בזמרה ובריקוד. עיקר תפקידן היה להעניק השראה ליוצרים השונים, בעיקר למשוררים, למוזיקאים ולפילוסופים. בימי קדם, לפני שהאמן – בין אם הוא מלחין, משורר או פילוסוף – היה מתחיל לחבר יצירה חדשה, הוא היה פונה אל המוזות ומבקש מהן שתנחנה אותו בעבודתו, ותסייענה לו. יצירות קלאסיות רבות, דוגמת “האודיסיאה” של הומרוס ו”תיאוגוניה” של הסיודוס ואף יצירות מודרניות יותר, כגון “התופת” של דנטה, פותחות בבקשת עזרה מהמוזות ובמילות שבח והודיה להן. עד היום המילה “מוזה” משמשת כמילה כמעט נרדפת למילה “השראה”, במיוחד בחיבור יצירות.
המוזה לא ממש איכפת לה. היא פורשת את כנפיה, או יושבת על הכתף של כל מי שזקוק לה. בניגוד לאמונה הרווחת, הכי טוב שהמוזה תמצא אתכם כבר “עובדים על זה” ולא יושבים ומחכים לה.
בכל יוצרת שאני מכירה יושבות ארבע בנות כאלה-אנחנו קצת מכל דבר לפעמים חכמות לפעמים תמימות ולפעמים יש לנו תקופות שלמות שבהם אנחנו לא יודעות לשאול. (חוץ מרשעות כי אין כאלה, יצירה יוצרת טוב ולא רשע).
הפוסט הזה הוא חלק מבלוג הופ בנושא ״כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תּוֹרָה: אֶחָד חָכָם, וְאֶחָד רָשָׁע, וְאֶחָד תָּם, וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל״.
מוזמנים כמובן לבקר ולראות מה כתבו אחרות בנושא כל אחת מהזוית היחודית שלה.
יונית צוק “4 האחים בהגדת הבלוגינג”
חגית בן אליעזר (מיידעלע) “על מסיכות וחגים”
אסנת ברק “כנגד ארבע בנות-או אולי דווקא בעד?”
נורית בן משה “על 4 אחים מנהלים”
אסנת חן “חכם רשע תם ושאינו יודע לשאול”
עינב קנלו “כנגד ארבעה בנים דברה התורה וכל אחד התבונן במציאות אחרת”
אורטל הרפז “מה לי ולאוכל בריא ואיך כל זה קשור לארבעת הבנים בהגדה”
ויקי גורשטיין “על ארבעת האחים במטבח הלטיני”
הכי מתאים לסיים בשיר נכון?
מאחלת לכולנו חג חרות שמח.
ריבי, פוסט נהדר!!! מרגישים שאת כבר עמוק בתוך עולם היצירה ושפיתחת עין מיוחדת לקלוט את המאפיינים של ארבע היוצרות. הצחקת אותי ממש עם הרשעית (אבל כמובן שהיא לא אף אחת מאיתנו…). התוספת של המוזה מעבר להיותה חיננית, היא באמת ייחודית ומתבקשת בתחום הזה ואני לגמרי מסכימה איתך שהיא יותר מטפחת ומבקרת אצל יוצרות שכבר נמצאות בתנועה
לא מסתבכים עם רשעים…. ובאמת שביצירה אין, יצירה מוציאה טוב מאנשים. תודה על המחמאות.
איזה הקבלה מקסימה לעולם היצירה. לגבי המוזה, נראה לי שזה נכון גם לתחומים אחרים בחיים, להתחיל לייצר תנועה משהו טוב כבר יגיע
תודה ויקי! את המשפט על המוזה שתמצא אותך בעבודה מיחסים לפיקסו.
אוי זה ענק!!! לא הפסקתי לחייך. כשקראתי על החכמה ישר עלתה לי בראש מיכל כספית, אני כנראה התמימה ולגבי הרשעית, אז רק שתדעי שפגשתי אחת כזאת לפני המון שנים, היא העבירה סדנא ולא היתה מוכנה לשחרר את הידע שלה… היה הזוי במיוחד. חג שמח יקירה❤️
מענין אם זאת אותה רשעית שאני פגשתי… גם שלי העבירה סדנה ולא שחררה ידע. חג שמח ופורח!
אסנת, עשית לי את היום ☺️☺️☺️ מהממת!
וריבי, פוסט נהדר שקראתי בשקיקה!
מרגישה כמו שליח מעשים טובים! איזה כיף פה.
אז היא הולכת להמון סדנאות מכירה הרבה תחומים אבל זהו. היא חייבת שידריכו אותה, ילמדו אותה, יראו לה. לבד זה לא בשבילה.
איזה משפט חזק! מכירה את התחושה הזו מקרוב 😉
פעם לא מזמן הייתי לגמריי כזו. לפני שנתיים בערך למדתי להעיז ולשחרר אמונות מגבילות. ומאז אין משהו שאני לא מעיזה ❤️
וואלה?? שחררת היטב לא הייתי חושבת את זה עלייך.מעיזה זאת את.
ריבי פוסט מקסים ומחכים מאד. נראה לי הכי כייפ לאפשר במרחב האישי לנוע בין זו שלומדת ומחכימה כל הזמן – בבית או בסדנאות לזו שעוצרת בסוג אחד של יצירה, כי לפעמים גם זו מנוחה. והמוזה- זו באמת כבר סוגייה אחרת, למרות שמהניסיון שלי לפעמים היא מרימה את הראש ומציצה תוך כדי תהליך היצירה גם כשנדמה שהיא נרדמת….
אני לגמרי מסכימה-זאת תנועה מתמדת-לפעמים רוצים לגוון לפעמים טוב במשהו אחד ולמצות אותו ולחפור בו ולחקור אותו.
אני חושבת שהמוזה פועלת הכי טוב כשאנחנו לא יושבים ומחכים לה-פשוט עושים, אפילו דברים “פשוטים” ואז צצים רעיונות משובחים… תראי מה איינשטיין המציא מלהסתכל ברכבות תוך כדי מעבר על מסמכי פטנטים משעממים…
יפה תנית :)…
לקח לי זמן להבין… תודה!
ריבי, איזו הקבלה מקסימה לנשים יוצרות.
אהבתי במיוחד את החלק על המוזה ועל ההמלצה לא לחכות לה :]
חג שמח!
תודה גדולה וחג שמח מאד.
ריבי יקרה. פוסט מקסים ומלא הומור ובזווית כל כך מיוחדת לעולם היצירה. אני כל כך הטיפוס שיש לו המון חומרי יצירה בבית, אבל לא עושה איתם כלום. וכל פעם מתלהבת ממשהו ואז מתקררת ועוברת למשהו אחר. המשפט על המוזה הוא ממש להדפיס ולתלות מעל פינת העבודה – להסתכל כל פעם שקשה. תודה(:
אם היתה לי אפשרות (הווה אומר מקום) היו לי בבית הרבה יותר חומרי יצירה. במיוחד זה קשה לי כשאני מוצאת דברים ממש שווים ויודעת שאין מצב שאני סוחבת אותם עכשיו (בדרך כלל מחו”ל) כדי שהם יתקעו לי באיזו פינה וישכחו שם. את לגמרי מוזמנת להדפיס את המשפט על המוזה-הוא מיוחס דרך אגב לפיקסו.חג שמח!
ריבי, פוסט גאוני! אני ממש זוכרת בבירור את ארבעת הטיפוסים האלה דווקא מארבע שנים של לימודי עיצוב, כולל את הרשעית 🙂 התחברתי מאוד לכתיבה ולתמונות. חג פסח שמח!
ברצינות? גם אצל אנשים שלומדים עיצוב? וואו לא היה לי מושג. חג שמח מיכאלה!
ריבי איזה חוש הומור יש לך, נהנתי מכל מילה. ומותר לך כל השנה, לא רק בחג החירות:)
בכל פעם שכותבים לי שיש לי חוש הומור אני מסתכלת מסביב להיות בטוחה שמדברים עלי. מחמאה ענקית בשבילי. תודה עדי.
אהבתי את לקיחת ענין 4 הבנות לתחום היצירה
מעורר מחשבה משו..
מחשבה זה טוב! במיוחד למתלבטים. תודה וחג שמח!
איזה פוסט!!! ממתקים לעיניים .. והרשעית גרמה לי לצחוק (לא מכירה מסדנאות יצירה ) אבל כן נתקלתי פעם במישהי שלא רצתה למסור מתכון לסופגניות….
רשעים יש בכל תחום כמו שכולנו ראינו מהבלוג הופ הזה… וכן אלה שלא נותנות מתכונים (או נותנות מתכונים “לא מדויקים”) בהחלט נופלות לקטגוריה הזאת…
חג שמח נורית!
בא לי להיות חכמה ויודעת, כזו שכל תחום של יצירה יבוא לי בקלות ואפילו אדע להעביר את כל הידע הלאה… ומצד שני, יש משהו בהתמקצעות של התמימה שמרגיש לי נכון ועמוק יותר.
היום אני יותר זו שאינה יודעת לשאול 😞
(והרשעית לחלוטין לא נראית לי!!!).
הפתעת עם המוזה, ההסבר ממש מרתק! כשאת מדברת על יצירה, ממש אפשר לראות אותה מציצה מתוך עינייך ❤
הרבה יוצרות מזגזגות בן השלוש הללו… ענין של תקופות בחיים, של דברים שצריך לעבור, של הבשלה….עכשיו קפץ לי רעיון לפוסט המשך…
חג שמח גית!
ריבי, איזה כיף של פוסט, ישר עשה חשק ליצור משהו עם כל הצבעוניות הזו.
המוזה שיושבת על הכתף… – חוץ מכשהיא לא 🙂
והניסיון שלך להתחמק מהרשעית – משעשע! מכירה אותה אגב, לאו דווקא מיצירה…
הרשעית שכולנו מכירים זאת זאת מהמתכונים לא? שתמיד מתחמקת מלתת מתכון או שנותנת מתכון עמום, לא ברור,משמיטה את מה שחשוב…
כן לפעמים המוזה מסתלקת-על עצמי למדתי שהיא עושה את זה לטובתינו כי זה סימן שאנחנו צריכים להתרכז עכשיו במשהו אחר ולא להיות מוסחים על ידי יצירה.
חג שמח!
מעורר מחשבה. מאוד אהבתי את מה שכתבת על המוזה. כשאני באה ליצור משהו בתחום שאני לא מכירה לחלוטין מצאתי את הרשעית ושאינה יודעת לשאול מדברת מגרוני. 🙂
חחחח… רשעית? את? לא זה הלחץ שמדבר מגרונה של זאת שאינה יודעת לשאול והפחד לקלקל. רשעים אמיתיים הם חכמים מקולקלים.
חג שמח!
[…] ריבי לוי הולצמן מהבלוג Kalinka Live uniquely כתבה את הפוסט "על… […]