על ספרים סיפורים ותינוקות
ספר וסיפור אחד הם? לא בהכרח תאמרו. הרי לא כל ספר מכיל מילים ועלילה ודמויות. נכון. אבל כל ספר מכיל סיפור. לא תמיד הוא כתוב. לפעמים הוא בכלל מורכב ממספרים, לפעמים מתמונות. לפעמים הסיפור הוא פרטי ושייך וידוע לאדם אחד או קבוצה קטנה של אנשים (ספר מחזור, עלון סיום קורס צבאי…). לפעמים הסיפור ברור לכולם ואין בו נסתר. לפעמים מאחורי כל דף מתחבא סיפור ארוך וגדול. כשהייתי ילדה ובלעתי ספרים אחד הדברים שהעסיק אותי היה איך סופר ממציא את הסיפור? חשבתי שזה סוג של קסם כזה והיו לא מעט פעמים שניסיתי לכתוב סיפורים בעצמי. בדרך כלל לא הייתי מרוצה מהם והם מעולם לא ראו אור. אריך קסטנר שהיה אהוב עלי מאד בילדותי כתב על הענין הקדמה נרחבת בספרו ” פצפונת ואנטון”.
כן. אני נתלית באילנות גבוהים.
כל מי שמזמין ממני ספר מספר לי סיפור. תמיד יש עובדות, עובדות לכאורה פשוטות ויומיומיות-שם של תינוק חדש, ילד או אשה, היכן נולד, מי הוריו, מה הם אוהבים. הסיפור הזה מכיל שורות ספורות ומאחוריו תמיד מסתתר סיפור ארוך-כזה שיכול למלא ספר. לא תמיד אני זוכה לשמוע את הסיפור המלא-זה מדרבן אותי לדמיין ולהמציא לפחות שלושה סיפורים מסוגים שונים על אותן עובדות פשוטות שקבלתי. לפעמים אני זוכה לשמוע את הסיפור כולו.
העובדות הפשוטות-Ayaan
לשם יש מקור בשפה הערבית אבל גם בסנסקריט. בשפות שונות יש לו משמעויות שונות כמו “זה השורה תחת השכינה” וגם ” זה הרוחץ בקרני השמש העולה” . אמא של Ayaan היא ממוצא הודי. אבא שלו מתופף בהרכב ג’ז והם כולם גרים בארה”ב בוושינגטון די.סי. ומאד מחוברים לעיר. אני דמיינתי איך היכירו הוריו, למה בחרו לגור היכן שהם גרים, איך הם יגדלו את ילדם הקטן. תראו איך הם תורגמו לספר שנעשה במיוחד להולדתו של Ayaan.
הסיפור הארוך Liselotte
ליזלוטה הוא שם גרמני טיפוסי. לכן כשלמדתי שהיא דווקא נולדה וגרה בלונדון שאלתי בעדינות למה בחרו לקרוא לה דווקא כך. כאחת שחלק נכבד מחייה לא הייתה מרוצה מהשם שבחרו עבורה הוריה יש לי רגישות מיוחדת לשמות. העובדה הפשוטה היא שליזלוטה נקראה על שם הסבתא רבתא שלה שאכן היתה ילידת גרמניה אבל הסיפור… או הסיפור…
שני ילדים היו לליזלוטה-בן ובת. שניהם נשלחו עם הקינדר טרנספורט לאנגליה ובכך ניצלו מגורל אכזר. אמא שלהם נשלחה לאושוויץ. שני הילדים חיו באנגליה. בראשית שנות החמישים נפרדו דרכיהם-הבת עלתה לארץ והתישבה בקיבוץ בגליל. הבן נשאר באנגליה נישא שם ונולדה לו בת. עכשיו החליטה ביתו לקרוא לתינוקת שנולדה לה על שם סבתה. הסיפור כמובן הרבה הרבה יותר ארוך מזה. לא את הכל אפשר לספר פה אבל גם לספר של ליזלוטה נכנסו עובדות פשוטות-שמה בשתי שפות, הקיפוד הלבן שאמא שלה מגדלת והקשר של אמא שלה לתרבות היפנית.
ואתם? לוקחים עובדות פשוטות וטווים סביבם סיפור משלכם? שואלים מה מעבר לעובדות הפשוטות? אני אשמח לדעת-כתבו לי פה בתגובות.
מכירים תינוק חדש? אתם מוזמנים ליצור איתי קשר ולספר לי את העובדות הפשוטות. אני אתפור ממנו סיפור.ספר כזה אפשר לתפור גם לילד/ילדת מצווה (הנה יש פה דוגמה לאיך זה נראה) וגם לאדם שחוגג יום הולדת ורוצים להפתיע אותו במשהו מיוחד ואישי.
היכולת לקחת סיפור ולפשט אותו היא מיוחדת מאד, הכנסת כל כך הרבה פרטים מכל סיפור, לספר לכאורה פשוט עם מעט עמודים – התוצאה נפלאה ומיוחדת כל כך.
אני מתעניינת בשמות, כי השם תמיד מכיל כל מיני גורמים – הן סיפור אישי או משפחתי והן חיבור לצליל / משמעות / אדם אחר עם אותו שם, מושקעת שם תמיד מחשבה והתלבטות.
תודה עידית! מסכימה ומסמיקה.
מקסימה הדרך שבה את עוברת כדי לרקום ספר..העבודה מקורית ואישית..כשיגיעו הנכדים שלי תהיה לך הרבה עבודה 🙂
תודה ליאת! לא תהיה שמחה ממני לעבוד בשביל הנכדים שלך. נחכה בסבלנות.
איזו רשומה נהדרת. אין ספק שכל ספר שלך הוא סיפור ומלואו. תמצית המהות של הרגע הזה, של אדם חדש שנכנס לעולם קיים, משתלב בו ומוצא את מקומו. עשית לי חשק לחזור לפצפונת ואנטון
פצפונת ואנטון תמיד טוב לחזור אליו. בכל פעם אני מוצאת שם עוד משהו שקודם “פיספסתי”. ותודה על מה שכתבת-מאמצת בחום.
פשוט קסם! וזה גם כל כך נכון להרבה דברים בחיים שלנו (המסגרת דומה אבל התוכן שונה לחלוטין). הספרים שלך נהדרים ותהליך העבודה שלך לכל ספר הופכת אותו ליחיד ומיוחד.
כל אחד מאיתנו הוא ספר שלם, ויש כאלה שאנציקלופדיה ;-). תודה ויקי
אהבתי כל כך את כל מה שכתבת. מקסים. את מספרת סיפורים נפלאים ומתרגמת אותם לתמונות כל כך יפות. ואיזה קטע נפלא מ”פיצפונת ואנטון”. ההשראה בכל מקום. רק צריך לדעת איך להתבונן.
תודה רבה דפנה! אני תמיד אומרת שההשראה שלי לספרים הם תמיד המקבלים שהם הרי עולם ומלואו וכל פעם אני נוכחת בזה מחדש.
גם בעיני הסיפור שמאחורי הוא מעניין, ונראה לי שזו מעין עבודת בילוש למצוא פרטים מעניינים. את מפליאה להכניס פרטים מיוחדים לספרונים שלך ולתת להם פן אישי – זה מקסים בעיני!
עבודת בילוש זה נכון אולי לספרים היותר מורכבים, לספרי התינוקות זה הרבה יותר מופשט ובעיקר ענין של אסוציאציות והרמוניות. תודה אסנת!