בדצמבר ישבתי מול הספריה שלי ותהיתי כמה ספרים קראתי בשנה הזאת (סופשנה וסיכומים וכאלה….) אספתי אותם לערימה. היו שם 8 ספרים ואני קצת הזדעזעתי. למה ? כי היה פער בן המציאות לבן איך שאני תופסת את עצמי. המציאות היא שקראתי ב 2018 8 ספרים. אם תשאלו אותי מי אני סביר שבמקום טוב למעלה אני אגיד שאני תולעת ספרים. אז איך יוצא שעכשיו אני הרבה פחות?
הרבה או מעט?
כילדה מאד מאד מאד אהבתי לקרוא. אמא שלי טוענת שזה התחיל הרבה כבר בגיל שנתיים ושהיה לי מנהג משעשע ל"הקריא" לעצמי את ספרי הילדות שלי ולדעת בדיוק מתי להפוך את הדף, מה שגרם למי שצפה בי לחשוב שאני קוראת (תמיד התייחסתי לזה בביטול אבל שתי הבנות שלי עשו את זה גם). מרגע שידעתי לקרוא לא הייתי צריכה יותר כלום. זה היה הבילוי החביב עלי. ברוב שנות ילדותי (ילדותי זה עד גיל 18 , כן?)קראתי ספר ביום. בחופשים יותר. קראתי מהר ובנשימה אחת. לא יכולתי לקרוא אחרת.
כמובן שבמשך השנים קצב הקריאה שלי הואט-גם מפני שהיה לי פחות זמן לקריאה-שרתתי בצבא, למדתי באוניברסיטה-חומר הקריאה שלי השתנה… אבל עדיין המדד שלי לספר טוב היה שאני יכולה לשבת לקרוא אותו ולא להפסיק עד שאני מגיעה לכריכה האחורית.
לאט לאט קצב הקריאה שלי הלך וירד-חוסר זמן כמובן אבל (וזה היה הרבה יותר חמור ומלחיץ מבחינתי….) –לא מצאתי מה…. הייתי נכנסת לחנויות ספרים ושום ספר לא פיתה אותי לקחת אותו הביתה. הספרים שהתחלתי לקרוא בחנות (מנהג של תולעי ספרים…) התגלו כמאכזבים.
השיא היה כשהפסקתי לקנות ספרים. גם לא בטיול המשפחתי הקבוע שלנו לשבוע הספר. אי קריאת ספרים אינה מחלה אבל אותי זה הדאיג.
פה ושם הבליח ספר שהצליח לסחוף אותי אבל זה לא היה מספיק. לי.
ואז כשהבנתי שקראתי בשנה אחת רק 8 ספרים החלטתי ליצור לעצמי אתגר.
ספר בשבוע
החלטתי לקרוא ספר בשבוע. לא יצרתי רשימת ספרים שבא לי לקרוא, לא ביקשתי המלצות או חיפשתי אותן. כשכתבתי את זה הייתי בעיצומו של ספר באנגלית-ספר לא פשוט בכלל שלקח לי הרבה מאד זמן לקרוא אותו בעיקר כי הוא דרש עיבוד מסיבי. (זה היה ספר משנה חיים והוא לקח את הזמן שלו ואני לגמרי שלמה עם זה). ואז….-ספרים החלו למצוא אותי. פתאום הבחנתי על אחד המדפים בבית בספר שלא קראתי (יש לי בבית הרבה ספרים שלא קראתי כי יש פה ספרים של ארבעה אנשים שלכל אחד מהם טעם שונה !). אז קראתי. פתאום בחנות הספרים מצאתי ספר שזכרתי שפעם מזמן קיבלתי עליו המלצה חמה אז קניתי . וקראתי. ספרים מצאו ומוצאים את דרכם אלי-חלקם בנושאים שבדיוק אני מתעסקת בהם, חלקם תואמים את מצב הרוח שלי.
מסתובבת עם השאלה
כשיש לי דברים שמציקים לי אני נוהגת "להסתובב עם השאלה"-זה מונח שמגיע במקור מתורות זן ואומץ גם על ידי טכניקות אימוניות ומיינדפולנס. המשמעות של זה היא שאני לא חופרת לעצמי בנושא אבל השאלה (ורק היא!) נמצאת אצלי. תמיד, כן תמיד, התשובה תופיע בכתובים-בדרך כלל בתוך ספר שבמרבית המקרים אין לו שום קשר לשאלה ואני לא קוראת אותו בגללה אבל היא שם-מודפסת, שחור על גבי נייר.
כל הדברים הללו נותנים (לי…) מוטיבציה להמשיך ולקרוא. אני כנראה לא אעמוד באתגר של ספר בשבוע-אבל קודם כל כבר קראתי כפול ממספר הספרים ב2018 ואנחנו רק באוגוסט. קריאה היא מבחינתי עיסוק מדיטטיבי-אני חייבת להיות רק בתוך הטקסט ומדיטציה טובה לנפש וליצירה. אז יש שטף מבורך של רעיונות.
זה מפעיל אצלי את היצירתיות
הנה אחד מהם. שיחת טלפון של חמש דקות שבה התבקשתי ליצור ספר לתינוק שרק נולד אבל לפי הנחיות ספציפיות. אני עושה את זה כל הזמן ולפעמים הכי הרבה זמן לוקח התרגום של הבקשות למציאות בשטח-לבדים, צבעים והרמוניה כוללת של הכל. כבר בסוף השיחה ידעתי איך זה יראה.
הנה גם אתם יכולים לראות- זה הספר של אדם.
אז מה אני אומרת? תתנתקו קצת מהמילים על המסך ולכו לקרוא מילים מסוג אחר, כאלה שלא קוראים בשתי דקות-שיש להם התחלה אמצע וסוף והם יגרמו לכם לצחוק לבכות לחשוב ליצור ואולי עוד כמה דברים.
אם עשיתי לכם חשק לקרוא אבל אתם לא יודעים מה אתם יכולים להציץ במה שקראתי עד עכשיו. אני ממליצה על כל אחד ואחד מהם.
המלצות על ספרים אפשר למצוא אצל שרית שכותבת עליהם ברגישות ובתבונה.
מה אתם קוראים עכשיו? ספרו לי….
אני תולעת ספרים, כי אני אוהבת מאד לקרוא, קוראת מהר מאד, ופשוט מאד אוהבת ספרים. אני לא סופרת אותם או מציבה לי יעדים, כי אני יודעת שזה עניין של זמן, אבל בעיקר פניות. במהלך השנה אני כמעט לא קוראת, אבל בחודשיים של הקיץ האחרון קראתי שמונה ספרים, כי הייתי בחופש. עכשיו אני קוראת את ״כיכר היהלום״.
אני מתאימה להגדרה שלך ומזדהה איתה. אני הבנתי שאני צריכה ליצר פניות באופן מלאכותי-היא כבר לא קיימת לי בחיי היום יום (לצערי) אז בחרתי ככה.
כמו שאת מבינה אני לא אעמוד באתגר של ספר בשבוע (שזה 52 ספרים בשנה) אבל כבר קראתי יותר מבשנה הקודמת ואיכשהו זה יוצר flow של ספרים לכיווני .
אני אוהבת לקרוא וקוראת המון יש תקופות כמו בקיץ שיש לחץ קייטנות אז הקריאה איטית יותר ויש תקופות רגילות שאני קוראת בין ספר 1 ל-4 תלוי גם בספר..
אני לא סופרת כמה אני קוראת בשנה.. הרבה מהספרים לא נשארים איתי, חלק מהסיפרייה, חלק דיגיטלי וחלק נמכרים אחרי קריאה.
(יש לי המון)
תהני מההנאה מקריאה
זהבית שקד
זה לא הרגל שלי לספור כמה ספרים אני קוראת… יצא ככה אז מינפתי את זה. גם אני לא משאירה פה את כל הספרים שאני קוראת-משאילה מאחרים, או מעבירה הלאה.
קריאה נעחמה זהבית! תודה על התגובה.
אני כבר המון שנים קוראת רק לפני השינה. זה יכול להיות 15 דקות או שעתיים-שלוש, בידיעה שהבוקר יהיה קשוח. זה משהו שהרגלתי את עצמי אליו. בילדות, הייתי חייבת לחסל ספר בלי הפסקה. מחליפה מלא ספרים בספרייה וכול פעם נדהמת כמה ספרים נהדרים אני מוצאת וכל פעם חרדה מחדש, אחרי ספר נפלא שקראתי, שלא יהיה עוד כזה. ספרים בשבילי זה כמו אוויר לנשימה. כמו מקלחת. יותר מאוכל. יותר מנופש. יותר מספורט. ביום שלא אוכל יותר לקרוא, אעדיף את מותי. נולכת להשאיל ממך כמה סיס. בהזדמנות.
אני מניחה שאת יודעת איפוא הספריה שלי….
זו שאלה מעניינת אם זה הרבה או מעט,
אני קראתי חמישה ספרים השנה ואני עפה על עצמי.
אני מאמינה שדברים טובים יצאו מהאתגר שלך, ספרי איך מתקדם.
וגם אני אוהבת שיש ספרים בכל חדר בבית.
הרבה או מעט זה הרי יחסי…. בנתיים כבר קראתי יותר ספרים מבשנה שעברה למרות שאני די בטוחה שלא אעמוד ב52 ספרים לשנה.
לדעתי ספרים זה דקורציה נהדרת, מהחינתי הייתי גרה בספריה או בחנות ספרים.
תודה על התגובה קרן!
גם לי ממש קשה שאני קוראת פחות ופחות. בתחילת הקיץ היו איזה שבועיים שקראתי בהם איזה ארבעה ספרים ואז התחלתי ספר כבד ומאז נתקעתי. בינתיים החלפתי אותו בספר אחר מקווה לחזור לקרוא יותר. שמתי לב שאת אוהבת לקרוא את יואב בלום, אני קראתי רק את מצרפי המקרים. ויש לי שאלה על ספר אחר אבל אשאל אותך כשניפגש.
ספרים כבדים אכן לוקחים זמן ולפעמים תוקעים. מצד שני אלה ספרים שאני מרשה לעצמי לקרוא מהם כל פעם-פרק (מה שאני לא מרשה לעצמי בספר אחר).
ככה למשל קראתי את " כשהדברים נשברים" אי אפשר לשבת ולקרוא את כולו … פשוט לא אפשרי…
אנחנו באמת צריכות להפגש!
אני כל כך בעד האתגרים האלה, העצמיים שלא משנה אם עומדים בהם בשלמות מבינים שתמיד יש לנו מקום לעוד קצת מחשבה ליצירה. נדמה לי שאני קצת נמנעתי לאחרונה מספרים, כי הם שואבים אותי במובן הטוב אבל הלא פנוי שלי כרגע. שלשום פרקתי ארגז בבית החדש ומצאתי ספר שקיבלתי לפני שנתיים… ונאלצתי לקרוא עד 3 בבוקר כשסיימתי. צרות של תולעים ((-:
כן זה כזה… כי היום שלי מלא בכל מיני מטלות מעצבנות יותר ומעצבנות עוד יותר ואם אני יודעת שהתחייבתי לקרוא אז אני אשב…. איזה כיף היה אם אפשר היה פשוט לחבר לעצמנו עוד חתיכה כמו בטלאים? עוד קצת ריבי ועוד קצת גל שיוכלו לעשות דברים כייפים. צרות של תולעים אלה הצרות הכי נעימות…
גם אני אוהבת לקרוא, וגם אצלי תקופות שאני לא מצליחה לקרוא בהן – הן תקופות בעייתיות. לגמרי מסכימה עם הקישור לחלומות ולפתרונות יצירתיים של בעיות. למרבה הצער כבר הרבה זמן שאני לא קוראת הרבה, אבל שני סופרים שהשאירו עלי רושם עז לאחרונה: דייויד מיטשל (הסופר, לא הקומיקאי שגם במקרה כתב ספר, אבל שניהם בריטיים ומאייתים את שמותיהם בצורה זהה). הייתי ממליצה להתחיל ב-Ghostwritten. הספרים שלו דורשים סבלנות ואורך רוח, והם בנויים מסיפורים שנראים לא קשורים אבל הם כן, ובסוף הספר הסבלנות משתלמת בריבוע, כי הם ממש גאוניים. ורזא רסלאן, שלמרות שאני לא קוראת ספרות עיון בדרך כלל, ובטח שמה לי ולקריאה בנושא של דתות – הספר שלו No god but God נקרא ממש בנשימה עצורה, כי בנוסף לידע ולאמפתיה לנושא שעליו הוא כותב – יש לו גם כשרון כתיבה יוצרת, ועכשיו אני באמצע (טוב, אולי קצת לפני האמצע…) הספר השני שלו. אילו היה לי פנאי הייתי בוודאי קוראת את כל מה שכתבו שניהם בלי יוצא מן הכלל.
לא מכירה את הסופרים שכתבת עליהם, אחפש. זה עוד משהו שהשתנה-פעם הרגשתי ממש לא בסדר כשספר מסוים יצא וכולם דברו עליו ואני (רחמנא ליצלן…) לא קראתי כי….
היום אני יודעת שמעולם לא אצליח לקרוא את כמויות הספרים שיוצאים לשוק והיופי בזה הוא שאפשר לדקדק מאד מאד בבחירה של מה קוראים ואפילו…. לנטוש ספר באמצע כי הוא לא מוצא חן בעינייי.
תודה על התגובה שרה.
גם אצלי קצב הקריאה ירד משמעותית עם השנים. לפני כשלושה שבועות החלטתי שבא לי שוב לקרוא. לקחתי מהמדף ספר שמזמן יושב שם ומחכה לי כמו רבים אחרים. 'הבת הסודית' טרפתי אותו בשלושה ימים. אחריו כבר קניתי עוד ארבעה ואחרי שסיימתי את 'אמא של הים' אני עכשיו באלף שמשות זוהרות' ומחכים לי בסבלנות 'זה כתוב בשמיים' שהסוםרת חדווה אלמוג הביאה לי עד הבית בעצמה כי הסתקקנה לראות מי זאת שקוצה לקרוא דווקא את ספר שלה ו 'אחרי ש' הראשון בסדרה של אנה טוד.
האושר שמציף אותי עכשיו כשאני שוב קוראת וממלאת את עצמי בספרות כתובה, מעיף אותי😊
יו כמה אני מבינה ומתחברת! זה בדיוק כזה. ריגשת אביטל.
איזה פוסט מעורר..
גמני הייתי תולעת שכזו בילדות והייתי ממשיכה לקרוא עם פנס הרבה אחרי שעת כיבוי האורות..
עם השנים אני מוצאת שקשה לי יותר להתרכז בקריאה ורוב הזמן נדחק לקריאת בלוגים וחומר שיווקי כזה או אחר.
אחרי שהורדתי את אפליקציית עיברית מצאתי שאני קוראת הרבה יותר…בעיקר משלימה חומר בפקקי תנועה מייגעים.
עכשיו קוראת את "אישה ליד הים" .קצת מייגע אבל מתאם למה שעובר עליי..
קראתי לאחרונה שני ספרים קלילים ממש: שנת המתנות ושנת היובל.מתחברת לספרות מקור יותר מספרות מתורגמת.
שמחה שעצרתי לקרוא אותך.נעמת לי…
אשה ליד הים? אולי שנה ליד הים? קראתי אותו לפני המון שנים-אם זה הוא גם לי יצא לקרוא אותו כשהייתי במצב דומה. יש לו עוד שני ספרי המשך אם זה מענין אותך.
שמחה שעצרת לקרוא אותי ושנעם לך.
אני לא תולעת ספרים – אבל תמיד קוראת, תמיד יש לי לפחות ספר אחד בקריאה, ואחד בכוננות.
השנה החלטתי לחזור לקרוא באנגלית – הספר הראשון היה קצת קשה – ספר של המינגווי שלא התחברתי אליו עד הסוף, אבל סיימתי אותו קצת בכוח. אח"כ ניסיתי עוד ספר – האנגלית היתה ממש קשה והרגשתי שזה לא זורם, אז אחרי כמה עמודים ויתרתי, ומצאתי ספר נעים יותר לקראיה, מאז קוראת באנגלית בקינדל ונהנהת מכל רגע – כנראה שזה גם עניין של תקופות, הקיץ והחופש איפשרו לי לשוב ולהתמסר לקריאה – וזה תענוג גדול מבחינתי. ועוד דבר, תמיד שומרת המלצות על ספרים – אח"כ משאירה את הרשימה לספרנית והיא מכינה לי לפעם הבאה ערימה של ספרים 🙂
לי התאור הזה נשמע ממש כמו תולעת… אני גם קוראת באנגלית אבל בתקופות.
לא מחליפה בספריה סתם מסיבות לוגיסטיות-היא ממוקמת במקום לא נוח ואני יודעת שלא אצליח להגיע אליה.
קריאה נעימה!
וואו ריבי. איזה פוסט נפלא. אני מזדהה עם כל כך הרבה דברים. כילדה הייתי גם כן תולעת ספרים ומגיל ההתבגרות לא הצלחתי למצוא ספרים שיעניינו אותי. כנראה תמיד אהבתי את העולם הקסום של ספרי הילדים ופחות התחברתי ל"עולם המבוגרים". רק אחרי שלמדתי תרגום בשנות העשרים פלוס חזרתי לקרוא וגם זה ככה ככה. דווקא בשנה האחרונה חזרתי לקרוא במרץ, בעיקר ספרי מודעות וספרים עיוניים אבל אם אני מוצאת ספר סיפורת "לנשמה" אז בכיף. הבעיה היחידה שיש לי נטיה לקפוץ מספר לספר תוך כדי…ככה שלפעמים יש כמה ספרים פתוחים ליד המיטה(: ואיזה כיף ההמלצות שלך. שומרת לי. לפחות שלושה ספרים מהרשימה בwish list שלי כבר כמה זמן ועכשיו נזכרתי.
עכשיו וידוי- אני עדיין קוראת ספרי ילדים ומאד! אוהבת כאלה שמוגדרים נוער. לטעמי אגב זאת קטגוריה מזויפת-אלה ספרי מבוגרים שהגיבורים שלהם בגיל העשרה.
לא ידעתי שלמדת תרגום. ומענין לדעת מה מהרשימה את רוצה לקרוא גם.
אני לא קוראת הרבה, כי החיים וזה, ולפני כמה שנים טובות החלטתי לא להתייסר מזה יותר. מה שכן – אני תמיד קוראת קצת, לא חושבת שאני מגיעה ל8 ספרים בשנה. אבל! בשנה האחרונה (קצת פחות) הייתי בחופשת לידה, וקראתי כל כך הרבה ביחס לעצמי. קראתי את כל הרומנים הנפוליטנים, וכל מיני ספרים שרציתי לקרוא מזמן, וגם סתם ספרי-סרט. למדתי לאהוב את הספריה הקטנה בישוב, ונהניתי מהמלצות של הספרנית! מי היה מאמין- כמו פעם!
הבן שלי נכנס עכשיו לשלב הזה – של התלהבות מספרים. וזה כל כך כיף לראות את זה. איך הוא נכנס ומגלה איך אפשר להנות ככ מספר, ולא להניח אותו עד הסוף. מענין איך זה ימשיך אצלו – בדור כל כך אחר, עם כל הרבה יותר אפשרויות.
בכל אופן- מאחלת לך שתהני מכל ספר שיקרה בדרכך – גם אם יהיו רק מעט ספרים.
איזה כיף זה כשילדים מגלים את התענוג שבספרים! כשהייתי קטנה והייתי אומרת שמשעמם לי אבא שלי נהג להגיד לי " מי שיודע לקרוא אף פעם לא משעמם לו"
זה כל כך נכון בעיניי. תודה על האיחולים! מאחלת שתקראי תמיד בדיוק מה שמתאים לך.
וואי, עם כל התולעות ספרים שיש כאן, קצת קשה לי להודות שאני ממש לא קוראת הרבה. כלומר, יש שנים שיותר ויש שנים שפחות ובעיקר אני קוראת כשמגיע ספר טוב שאני נשאבת אליו, כי אני קוראת ממש לאט ואם אני לא נשאבת, זה לא קורה.
8 ספרים בשנה זה נשמע לי המון! במיוחד היום כשיש מלא הסחות דעת.
לעומת זאת, הבן שלי תולעת ספרים, אנחנו קוראים כל יום מאז שהוא בן חודשיים (כן, חודשיים) וכל יום אפשר לראות אותו עם ספר ביד.
אם נחשבים הסיפורים שאני קוראת לילדים שלי לפני השינה, אז כן, אני קוראת כל יום שני ספרים!
אני פה לא בשביל רגשות אשם! אני די בטוחה שהיו תקופות בחיי שהספרים היחידים שקראתי הם הספרים לבנות שלי לפני השינה (אולי בגלל זה אף פעם לא אמרתי סיפור אחרון ודי… מקסימום נרדמו באמצע הסיפור הרביעי…).
ילד שקורא קורא כי זה מה שהוא רואה בבית אז אם הוא קורא -גם את.
תודה על התגובה וקרן ועל המחמאות לפינת הספריה שלי.
ריבי, כמה מחשבות רצות לי עכשיו בראש. אני לא מצליחה להדביק אותן. אעביר לך את חלקן בעל פה.
הייתי תולעת (לא בקצב שלך), ודווקא ככל שעלה הלחץ, בגרויות, מבחנים בטכניון, קראתי יותר ויותר. בתקופות הכי עמוסות ולחוצות הספרים ניקו לי את הראש ועשו את ההפוגה הזו.
לאן כל זה נעלם?
היו ספרים משמעותיים שהניעו אותי לפעולה וכיוונו אותי בשינויים משמעותיים בחיי. בשנים האחרונות אני קוראת ספרי מודעות ופחות סיפורת. מסכימה איתך שזה עוד פתח ליצירתיות.
מחפשת את המכוונים החדשים…
ותודה על הפוסט הזה ❤
אם את קוראת בתקופות לחוצות-שאפו. אלה התקופות בהן אני הכי לא מצליחה לקרוא כי כל כך לחוץ לי שמה עכשיו לקרוא ולבזבז זמן.???
ספרי עיון אצלי הם ענין של השנים האחרונות-לפני זה ממש לא התחברתי לזה וזה היה נראה לי אפילו מוזר-אבא שלי נהג לקרוא הרבה כאלה ואף פעם לא הבנתי את זה. כנראה שלכל ספר צריך להבשיל.
שולחת חיבוק.
זה כאילו תארת את החיים שלי מבחינת קריאה, כילדה הספרים הלכו איתי לכל מקום, תמיד היה לי ספר ביד, עם השנים קצב הקריאה הלך וירד וכמעט נעלם בתקופת הלידות וגידול הילדים, עד לפני בערך 3 שנים חזרתי אליהם במלוא המרץ ספר אחד לפחות בשבוע ואני כבר לא קונה פשוט הולכת לספריה ומקבלת את כל הספרים החדשים, עכשיו אני לא מבינה איך יכולתי תקופה כל כך ארוכה לא לקרוא, ותודה על הרשימה עם כל ההספק קראתי רק ספר אחד, מכניסה אותם לרשימה שלי.
אני מניחה שכשאנחנו בתקופה ללא ספרים גם אין לנו זמן להבחין בזה, פשוט עמוסים מידי.
אני יודעת שאני בתקופות הללו הייתי עסוקה מאד גם בקריאת הרבה חומר לימודי ולכן זה לא הרגיש כאילו " אני לא קוראת!"
נהנתי מכל הספרים ברשימהיש שם ספרי קריאה ועיון ואפילו ספר שירים אחד שכתבה חברה שלי.