דבר אינו משתווה למהירות המחשבה

יום אחד מצלצל הטלפון הנייד שלי ועל המסך מבליח שם המתקשר-מיקי קם…..

1."מאיפוא יש למיקי קם את הטלפון שלי?"

2."למה מיקי קם מתקשרת אלי?"

3." מה אני אמורה לעשות???"

כל השאלות האלה לקחו כנראה שניות ספורות שבמהלכן גם עניתי את התשובות הבאות:

1. כי כבר היה בינכם קשר בעבר.

2. כי אני שמרתי את הטלפון שלה

3.תעני כבר!!!

עניתי.

 לכל שאלה תשובה.

נתחיל מהתחלה- איזה קשר יש בעצם ביני לבין מיקי? פעם מזמן הכנתי למיקי מתנה מיוחדת. כתבתי על הכל ויש תמונות ואתן מוזמנים לכאן כדי לקרוא על איך זה התחיל ולאן התקדם.

זה היה כמובן מאד כיף ומרגש.

לפני שנתיים נפגשנו בנסיבות אחרות לגמרי וגם על זה כתבתי ממש פה.

פעם שלישית גלידה??? לא יודעת אבל יש ליקום כנראה תוכנית ולכן מיקי ואני נפגשנו בפעם השלישית.

מיקי ספרה שהיא משתתפת במחזמר בשם סוניה של תאטרון חיפה ושהיא רוצה לתת מתנות לצוות ההפקה. מיקי צטטה משפטים  מתוך השירים של המחזמר ובקשה לרקום אותם על גבי דפי התוים של אותם השירים.

הנה נקודה למחשבה-אם פרוייקט לא מרגש אותי אני לא אקח אותו אבל…לפעמים זה מסוכן להתאהב עד כלות בפרוייקט.

כמו שבטח הבנתם התאהבתי מהר וחזק.

איכשהו הצלחתי לא להגיד כן, כן, כן, על הכל  ואמרתי שאבדוק מה אפשרי ואיך, את כל הצדדים הטכניים, את לוחות הזמנים, את חישובי העלות ואוציא הצעת מחיר  מסודרת, בלה בלה בלה…..

אחרי שבדקתי את כל מה שהייתי צריכה לבדוק (אה… נניח), (זוכרים שהתאהבתי ? אז אני עדיין מופתעת שלקחתי בחשבון את פסח וכל מה שקשור אליו בתכנון של לוחות הזמנים) שלחתי למיקי הצעת מחיר והיא אישרה.
נשמתי עמוק וצללתי!!!!

פרטי פרטים

אז מה אמרנו שמיקי רוצה?
משפטים מתוך המחזמר רקומים על דפי התוים שלהם.
מהר מאד התברר שלרקום על הנייר לא יוצא מספיק יפה. יש לי קצת נסיון בזה.(אם אתם רוצים לראות איך נראית רקמה על נייר ברמה אחרת סורו לבלוג של אוסנת חברתי שממנה למדתי והיא בכלל זאת שיצרה את הקשר הראשוני בייני לבין מיקי וזה מאריך את הסיפור עוד יותר אז אעצור פה)
איפוא הייתי? אה כן. עברתי לנסיונות לרקמה על בד, בדקתי תכים וזמנים וחוטים ואיך כדאי לרקום כדי שיצא גם יפה וגם מהר וגם נוח….כל זה היה לפני הצעת המחיר.
ככה  זה נראה בשלב של נסיונות והתכתבויות.

כששתינו היינו שלמות עם איך זה הולך להראות מיקי זרקה כמה רעיונות לאויר ופשוט נתנה לי לעבוד.

לא בטוחה שאתם מבינים כמו שצריך את המשפט הזה.
כשמזמינים ממני עבודה זה תמיד תהליך עם הלקוח-רעיון שלו, רעיון שלי, סוג של הדגמה איך זה אמור להראות… צעד קדימה שניים אחורה ….

לא מיקי.

היא פשוט סמכה עלי, על הרעיונות שלי, על הביצוע. היא היתה בטוחה שזה יצא מדהים! זאת הרגשה נהדרת (וטיפה מפחידה…).

עדיין היו התכתבויות כמו שתראו  אבל יחסית לגודל הפרוייקט הן היו מינוריות ממש.

סיימתי, כמו שהבטחתי.

 

מיקי התייצבה אצלי בבית בבוקר יום ראשון רגיל לגמרי. אני התנהגתי כאילו כל יום באה לבקר אותי אושיית תאטרון (לא! לא עשיתי איתה סלפי! ) ומסרתי לה את העבודה המוכנה. מיקי התלהבה מהבית שלי התעקשה לראות את שאר הדברים שאני יוצרת ואימצה לעצמה מייד עוד שני פריטים.

זה מה שמיקי קבלה.

היא לקחה אותם ישר למסגור. משקיענית עד הסוף.

אחרי שסיימתי את הכל חשבתי שגם מיקי צריכה מזכרת מהפרוייקט הזה ושאלתי אותה איזה מהמשפטים שהיא בחרה הכי מדבר אליה וכשהיא אמרה לי מייד ידעתי איך יראה הדף שלה.

יש כאן בית וכוכב שעשויים בעצם מהחוטים ששמשו לרקמה של כל הפרוייקט הזה כי אלה בעצם החיים – הבית שלנו והכוכב שאנחנו מורכבים מהרבה הרבה הרבה חוטים ורק ככה אנחנו רקמה אנושית.

לפני סיום

כששאלתי את מיקי איך זה שלא שמעתי על המחזמר הזה  היא ישר שלחה לי הזמנה לבוא לראות אותו. אז ב1.5 התייצבנו הזוגי ואני במשכן האופרה בתל אביב לצפות ב"סוניה".

מחזמר ל-3 שחקנים ותזמורת שלמה שכולה על הבמה (תזמורת המהפכה הנפלאה!!). בתקופה המטורללת והמפחידה שכולנו נמצאים בה זאת היתה שעה וחצי של אסקפיזם. לא מוחלט כי המחזה הרי עוסק בתולדות המדינה אבל שעה וחצי של מוזיקה וכפיים לא תסולא בפז.
חפשו לכם את המועד הקרוב של המחזמר (לא חייבים לנסוע לחיפה…) וקנו כרטיסים. שווה.

מיקי יקרה תודה על הפרוייקט הנהדר הזה, מאחלת לעצמי עוד הרבה פרוייקטים שילהיבו אותי ככה.

ועכשיו התור שלכם לספר לי … אני מחכה.