23 שנים גרתי בבית אחד. לעבור דירה היה משהו לא נתפס ומושך ביחד. מושך כי מה שרציתי הכי בעולם היה חדר לבד, מה שלא היה אפשרי בדירה שגרנו בה, בלתי נתפס כי באמת כילדה לא יכולתי לדמיין איך מעבירים חיים שלמים למקום אחר לא משנה כמה חשקה נפשי בו … גם לא שהיו יותר מידי דוגמאות מסביב. הסביבה הקרובה-שכנים, ילדים מהגן ומהכיתה כולם היו שם מסביב כל הזמן-חלק מהנוף. מתי שהוא זה השתנה-אנשים התחילו לזוז-ילדים שחמש שנים היו חלק בלתי נפרד מתמונת המחזור השנתית פתאום לא היו בה כשסיימנו את בית הספר היסודי . מרובם לא שמענו יותר (הימים כאלה שבהם שיחות טלפון בן ילדים בגיל 11 לא היו דבר מקובל –אולי לצורך הכתבת שיעורים בטלפון כי נעדרת מבית הספר…).
כשהחלטתי להרשם לתואר שני במכון ויצמן היה לי ברור שלא אשאר לגור בבית. התכנית היתה לעבור לגור יחד עם האיש שלי ובחיים כמו בחיים תוכניות לחוד ומציאות לחוד. אז החלטנו שנינו לוותר על הדירה הקטנה ישנה וחבוטה אבל במקום מהמם במרכז תל אביב ולעבור לרחובות. באופן תמים משהו נסענו לרחובות חמושים בעיתון המקומי ולא מצאנו כלום. ההיצע היה נמוך, יקר ומיואשים קצת קפצנו לחבר מקומי לאחל שנה טובה רק כדי לפגוש שם את הדוד שלו שבדיוק חיפש דיירים לדירה של חמו וחמותו ושני חננות שכמונו נראו לו עסקה מעולה. גם לנו. אז עזבנו את הדירה הישנה חבוטה אבל במקום מהמם במרכז תל אביב ונכנסנו לדירה טיפה פחות ישנה וחבוטה ובמרחק הליכה נינוחה ממכון ויצמן. לדירה הזאת עברנו בעזרת המכונית המשפחתית של אבא של האיש שלי. האיש היה הראשון שציין את האבולוציה של המעבר-לדירה הראשונה שלו בתל אביב הוא עבר עם כל חפציו בתוך תרמיל גב של חיילים.
לשנייה הוא כבר עשה נגלות (בעזרתי האדיבה…) והנה לשלישית הוא כבר צריך אוטו… מכאן זה כמובן רק הדרדר. לדירה הבאה שלנו כבר נזקקנו ליותר מאשר סיבוב אחד במכונית (אבל הי-כבר היה לנו אוטו משלנו!) ולזאת הבאה-לקחנו מוביל…
על הבאה הזאת צריך להתעכב. למה? כי היא כבר לא היתה שום דבר ממה שהיו הקודמות. היא היתה בית פרטי מאובזר ונפלא בישוב שכולו מורכב מכאלה. בעלת הבית, שהיא ואני למדנו לדוקטורט ביחד, נסעה לארה”ב לשנה ולא רצתה להשכיר את הבית לאנשים שאינה מכירה והעדיפה לתת אותו לנו בסכום סימלי תמורת תחזוקה שלו וביחוד של הגינה. הרבה אני חייבת לבית הזה שארח אותנו שנה. בראש וראשונה שפעם ראשונה בחיי היה לי מטבח גדול ומאובזר שעשה לי חשק להשתמש בו. בבית הזה חזרתי לרקום, בבית הזה ארחנו המון חברים כי היה מקום והיה כיף וגם כי היתה מלחמה ואנחנו היינו במקום שהיה פחות חשוף לפגעיה. יש הרבה חסד באפשרות להיות עיר מיקלט-באפשרות לסדר למישהו בקלי קלות, חדר, מיטה, מצעים, מקלחת נפרדת ואוכל. הבית הזה נצרב לנו ולחברנו בתודעה בזיכרון וממנו עברנו ישר ל… דירה משלנו.
לכאורה עוד מעבר-הזמנו את אותו מוביל (שהיה ממש מבסוט מאיתנו), חזרנו לרחובות, לאותו מרחק הליכה נוח ממכון ויצמן אבל זה כבר היה אחרת. זה היה שלנו. שלנו. משכנתה, פרפרים בבטן ותכניות על איך זה יראה. אז גם הבנתי בפעם הראשונה שלא כולם מרגישים ככה. שיש אנשים שזה מפחיד אותם והם עושים כל מה שהם יכולים כדי להישאר באותו מקום. לא משנה שצפוף, לא נוח, ישן, מתפורר. לא עוזבים מה שמוכר. כבר אז הבנתי שבית זה מה שאני אבחר שהוא יהיה והוא יהיה כזה בגללי/בגללנו, בזכותי/בזכותנו ולא משום סיבה אחרת. וכן לפעמים עוזבים מקום שלא בהכרח היה רע-אבל עוזבים אותו כי רוצים משהו חדש, משהו אחר. לא תמיד זה ברור לגמרי מה זה המשהו החדש הזה שמחפשים אבל קופצים למים עם ההרפתקה הזאת. כן זאת הרפתקה. בתור מי שהרפתקאות לא היו חלק נכבד מהחיים שלה אני כיום מאמצת לעצמי הרפתקאות-כאלה שמתאימות לי ושאני בוחרת.
אז אני שוב-עוברת דירה… והפעם זה מהמקום שבו הייתי ב8 בשנים האחרונות ושארח אותי בכיף גדול. ISRABLOG היה המקום שבו פתחתי בלוג והתחלתי לכתוב על היצירה שלי בהתחלה ועל הרבה דברים אחרים אחר כך. זה היה אחד הדברים שפשוט רציתי. לא היה לי מושג מה יצא מזה-לאן זה יקח אותי ובאופן לא הגיוני זה גם לא היה איכפת לי בכלל. זה הסב לי הנאה ואושר וסיפוק והיכיר לי אנשים נהדרים ומקומות חדשים. וזה היה טוב ומקסים ועכשיו הזמן לעבור דירה. למשהו שהוא עוד יותר שלי. בית חדש ומרגש. וזה כל כך מרגש שאני בוחרת לא לקחת איתי כלום (או כמעט כלום…) מהבית הישן….
עשיתי כל מה שאפשר כדי שתרגישו בנוח להתארח-אני אשמח אם תרשמו כדי (פה מצד ימין! ) שתדעו ראשונים מתי כתבתי משהו חדש ועל עוד דברים שיהיו פה. אם משהו לא עובד לכם אז תגידו ! תכתבו לי בתגובות, תכתבו לי מייל-איך שבא לכם. בית בלי אורחים הוא בית עצוב-מזמינה אתכם להתארח קבוע.
אני ראשונה!?
מעבר מרגש, ונראה מבטיח… המון בהצלחה!
מבינה את הצורך באומץ, אפילו במעבר וירטואלי, וההחלטה לא לקחת כלום מהבית הישן בהחלט מעוררת התפעלות.
בהצלחה <3
כן! ראשונה חביבה! לא בטוחה שאומץ קשור פה אולי טפשות מגדירה את זה יותר טוב….;-)
תודה יקירתי.
תתחדשי על הבית הווירטואלי החדש! מקווה שתתמקמי מהר ותזמיני אותנו לעתים קרובות 🙂
תודה רבה שירה! בנתיים אני מוצאת רג’קטים ומתחרפנת קלות. מתכננת להזמין הרבה-זה הפטנט לבית מסודר.
ריבי תתחדשי על הבית החדש והמקסים. גם אני אוהבת לעבור דירה, ובלי עין הרע עברתי 9 דירות משנת 2002 ועד היום ?
אהבתי את הקישור בין המעבר הפיזי והוירטואלי.
מזל טוב ריבי על הבלוג החדש, נראה לי שהולך לי להיות מאד מעניין כאן, אז אני מבטיחה לקפוץ לבקר אותך בבית החדש והיפה שלך 🙂
בינתיים הלכתי לעשות סיור ולקרוא את הפוסטים הקודמים שעברו איתך דירה….
תודה מיכל. בנתיים אני מוצאת הרבה רג’קטים, כמו תמיד בבית חדש. מענין יהיה בטוח-מקווה שלא רק לי.
מצורף קישור לבלוג הישן אם בא לך לשוטט
http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=598632
תודה על שאיפשרת לנו לבקר במשכנך החדש כאן ברשת 🙂
מאחלת לך שתהני מהבית החדש, שיבואו הרבה מבקרים, שכל פינה, כל מילה, כל צליל יעלו חיוך!
איחולים נהדרים. המון תודה.
שיהיה המון הצלחה בבית החדש! אמנם לא הכרתי את זה הקודם אבל נראה מאוד מבטיח : )
תודה שירה. הנה קישור לבלוג הישן
http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=598632
יש הרבה מה לקרוא אם בא לך.
בהצלחה ריבוש יקרה אהבתי את סיפור המעברים והתגעגעתי לכתיבתך.
מרגשת את זוהר! תודה.
איזה מרגש זה פוסט ראשון
איזה מרגש זה בלוג חדש
ממש כמו בית חדש.
מאחלת לך מכל הלב, שחדרי הבלוג הזה שלך יתמלאו בך ובדברים טובים שתביאי אליו.
בהצלחה!
תודה רבה! מרגש באמת.
מעבר לא פשוט אבל מרגש.
תתחדשיומאחלת לך שפע של אורחים ודיירי קבע?
תודה יפית! מאחלת לעצמי גם!
ריבילה’- איזה פוסט מקסים ומרגש. הקישור בין הבית הפיסי לבלוג, הסיפור, הדרך… מקסים, מקסים, מקסים! והמשפט האחרון השאיר לי דמעות של התרגשות בעיניים (טובות, לא עצובות).
הבית, ככל בית חדש, מרגש ומשמח ומידי פעם גם דורש תיקונים והתאמות. אני בטוחה שתבני את הבית הזה בדמותך ובהתאמה מלאה למי שאת ולמוצרים שלך וזה יהיה בית מזמין שכיף להתארח בו!
עכשיו לי יש דמעות של התרגשות…. מקווה ומאחלת שיהיה פה נוח ומזמין. נשיקות.
להתחיל יחד עם האביב זה כייף גדול.
ולהחליט להשאיר כל כך הרבה מאחור מרגיש לי כמו נקיון גדול,
בראשית אבל עם המון במה ובמי שאת.
תתחדשי.
כן, יצא לי סוג של פסח-גם נקיון וגם התחדשות. מקווה להמשיך את זה לעוד תחומים.
תודה הדרי על האיחולים.
ריבי, התרגשות גדולה, מכירה את התחושה של המעבר הגדול, ויצירת בית חדש לכל מקום אשר אתה הולך. אתמול בדיוק עברתי למעבדה חדשה בעבודה, והדבר הראשון שעשיתי היה להדביק לי תמונות להשראה על הקיר הריק ליצירת תחושת בית.
שמחה בשבילך על המעבר, ומחכה לעוד הרבה סיפורים מעניינים.
תתחדשי, יופי של בלוג:)
תמיד טוב לדעת שאני לא לבד בתחושותי. תודה נתלי ותתחדשי גם.
בהצלחה ריבי!
בטוחה שגם כאן תצרי המון זכרונות יפים 🙂
תודה מיכלי!
כתובת חדשה ומהנה, מתרגשת יחד איתך ואצלול פנימה בשמחה.
חיבוקים ויופי!
חיבוקים בחזרה רבידי. לא ברורה ההתרגשות הזאת…
ריבי יקרה, נראה מצויין ומזמין וחמים ונעים! נשיקות! ?
תודה רבה על המשוב ונשיקות בחזרה!
ריבי יקרה לי מאוד,
בית היא מילה עצומה עם המון משמעויות, אבל בסופו של יום בית הוא איפה שאנחנו נהיה.
בדירה חבוטה בתל אביב, בדירה ברחובות, בבית שאנחנו שומרים עליו… אפילו בבית ארעי על חוף הים.
את הבית האמיתי עושים הדיירים.
אני מאוד מתרגשת בשבילך ויודעת איזה צעד חשוב עשית עם המעבר לבלוג הזה.
זוכה ללוות אותך רק קצת מאז שהכרנו במחשבות ובמילים, ואני יודעת שהגעת הביתה, כאן בבלוג הנעים והיפה הזה שנותן מההתחלה תחושה של חיבוק ובית.
מתרגשת מאוד בשבילך, יצרת כאן בית נעים וחמים אבל לפני הכל הוא בית לך. לכל המחשבות והחלומות שלך. חדר פרטי משלך.
אני מאחלת לך שמכאן יפתח הבית הזה לכל המוני האורחים והדברים שאת רוצה לעשות ואין לי ספק שהם יקרו.
גאה בך מאוד ומצפה לבאות!!
באהבה
תמרי
אין מי שתסכים יותר ממני לכך שאת הבית עושים הדיירים. אני מתרגשת שאת בן האורחים, מאחלת שאת ואחרים תרגישו כאן גם… כמו בבית.
נרגשת מאד ומודה על הכל. נשיקות.
קראתי בשקיקה ובהנאה. תתחדשי על הבית החדש. מאחלת לך לרקום בו הרבה הרבה.
א-מ-ן! מקווה לא רק לרקום כדי שלא תשתעממו.תודה!
בהצלחה! כתוב מקסים
תודה רבה, זה מרגש לשמוע.
ראשית בהצלחה רבה במעבר לביתך החדש.
הצלחת כאן להעביר ברוב כשרונך תחושות ורגשות שחוווים במעברים שתמיד קצת מלחיצים.אני בטוחה שתצליחי לעשות את ביתך החדש חם נעים ומזמין
ברוכה הבאה רינה! ותודה על הברכות!
אוללה! מרווח ומואר פה, איזה כייף, מזל טוב לחנוכת הבית החדש!
אורחים בהפתעה זה הכי! תודה על הברכות ואת מוזמנת תמיד.
ברכות ריבי!
נאה הבית,
ונאים הדברים שימלאו אותו,
את זה אני כבר יודעת.
בהצלחה ובכיף שיהיה!
מיכלי תודה! איזה כיף שאת פה ואיזה כיף לי מחמאות!
פוסט חדש ומקסים.
בדיוק כמו הבית החדש שבנית.
בדיוק כמוך.
מחכה ומצפה לקרוא ולראות עוד מהכישרון המטורף שלך.
אני מהאוהדות השרופות אז צפי לביקורים תכופים.
אחותי! את אורחת כבוד תמיד, פה ובכל בית שיש לי.
דברים חדשים תמיד משמחים! היה כייף “לעקוב” אחרייך בבית הישן ובטוחה שיהיה גם כאן.
בהצלחה יקירה!
משמח לדעת שתעקבי אחרי ! 😉 מקווה שנפגש הרבה.
תתחדשי יקירה. את נהדרת וממלאת בהשראה בכתיבה ובעשיה וכמה כיף לעבור איתך דירה 🙂
תודה רבה אילת! איזה כיף של איחולים. מקווה לראות אותך הרבה.
הפוסט שלך פוגש אותי בתקופה שבה יש בי תחושות שמבקשות ממני מעבר. הבית שבו אני גרה הוא בית שהיה בית לתהליכים ותמורות מאוד משמעותיים בחיי. 10 שנים של עולם ומלואו. שנים פחדתי לעזוב את הקן או המקלט הזה שהוא ביתי. זכרתי לו חסד נעורים על האירוח, הנחמה והחום שהוא העניק לי. והנה פתאום, משהו מבקש לזוז, לעבור. כאילו סיים את תפקידו עבורי. ואני נמשכת לרוח התזוזה ומצד שני נעצבת על כל הזכרונות שאשאיר מאחורי.
הפוסט שלך מלמד אותי ללכת עם תחושותי ולדעת לשחרר את מה שכבר לא מדוייק או רלוונטי.
ברוכה הבאה לבית החדש שלך ריבי. אני בטוחה שכמו בכל הבתים שהיו לך, תדעי לעשות אותו הבית היחודי והחד פעמי שלך.
כרינה יקרה-מאחלת לך רוח של חידוש ושינוי כדי שכל מה שתרצי יהיה מדוייק ורלוונטי. מבינה את הקושי ובטוחה שתמצאי לך את הדרך הכי נכונה בשבילך.
המילים שלך האירו את שלי באור נוסף ופתאום נכחו גם דברים אחרים.. אכן כתבתי על מעברים פיסיים ודירות וארגזים אבל גם בחיים שלי יש עכשיו מעברים בן “בית” שהיה,ו”בית” חדש שאני צריכה לברוא. אצלי יש פחד עמוק להתמודד עם הישן (למרות שיש בו כבר הרבה דברים שלא מתאימים לי אבל הוא הדבר היחיד שאני מכירה ) וגם לא מעט כאב שהוא לא היה ה”בית” שרציתי וכנראה לעולם לא יהיה.
גם אני צריכה לשחרר מהחיים שלי רגשות ומחשבות על בית ולהמציא חדשים. תודה על המילים והמחשבות שלך שמאירות לי .
איזה פוסט מרגש. נגעת בעצבים חשופים.הבית החדש שלך מזמין ומאיר עיניים. כיף להתארח בו. בהצלחה
תודה רבה טליה! וברוכה הבאה!