נולדתי עם עניים כחולות. סיפרו לי. לא תמיד האמנתי-כי הרי עכשיו הם ירוקות. אין תמונות להוכחה, כלומר יש אבל הן בשחור לבן. לכי תדעי איזה צבע עניים יש לך מתמונת שחור לבן ישנה. אני חושבת שהאמנתי באמת רק כשראיתי את הטרנספורמציה הזאת מתרחשת על ביתי הבכורה.מכיון שהיא כבר צולמה בצבע אז גם יש הוכחות. את ההוכחה שזה קרה גם לי קיבלתי לא מזמן-צרור ישן שנמצא במעמקי הארון בבית הורי והכיל תמונות שלי שאת חלקם לא זכרתי שראיתי מעולם . אחת מהן צולמה ביום הולדתי הרביעי והשניה צולמה בגיל חמש וחצי –רגע לפני שעליתי לכיתה א'. התמונות צולמו בשחור לבן אבל קל לראות שהעניים שלי נראות שונה בכל תמונה.

איכשהו כחול זה צבע שמלווה אותי לאורך כל חיי. אני לא חושבת שהוא היה זוכה בשאלת "איזה צבע את הכי אוהבת?" אבל הוא בהחלט צבע שאני אוהבת.

בכל שנות בית הספר שלי לבשתי תלבושת אחידה. חולצת כפתורים בתכלת וחצאית או מכנסיים בכחול כהה. בשנות בית הספר היסודי הלכנו ככה,בצייתנות. כשעברנו לחטיבה כבר קצת נמאס לנו מהכחול הזה… התחלנו בקטן-חולצת טריקו מתחת לחולצת בית הספר שנלבשה לא מכופתרת. לרוב המורים זה לא הפריע-המשימה היתה לא להתקל בסגן המנהל שהיה ממונה על המשמעת או גרוע מכך במנהל עצמו. פגישה כזאת הביא אותנו ישירות להרשמת תלבושת במזכירות. אופציה נוספת היתה ג'ינס-אבל משופשף… זה כבר היה רולטה רוסית מפני שיכולת לצלוח את העניין בשלום רק אם היית יושב הספסלים האחוריים בכיתה ומוסתר היטב מעני המורים.

בימים קשים במיוחד לא היית עובר את שער בית הספר כי המנהל נהג לעמוד בשער לפחות יום אחד בשבוע. אם היית "תיקני" זכית לבוקר טוב ולפעמים לחצי חיוך סטייה מהכללים לעומת זאת גררה הוצאה מההמון בקול רועם ושליחה למזכירות להרשמה המפורסמת.

חצאית היתה סיבה מוצדקת לחרם וביזוי.

עד גיל 8 בערך היו לי ברכיים כחולות. הצבע נגרם מהיוד הכחול/סגול שהיה נמרח קבוע על הברכיים שלי. ברכיים שרוטות ומדממות היו חלק בלתי נפרד מילדותי . אחר כך היגיעה תור ההמטומות . אלה הידועות יותר בכינויין " סימנים כחולים".

הֵמָטוֹמָה    צְרוֹר דָּם; Hematoma היא צבר ממוקם של דם בתוך הרקמות  או בתוך חללי הגוף עיקר הרכבה הוא דם קרוש בשלבי התארגנות שונים כתלות בזמן שחלף מאז אירוע הדמם.

ברוב הזמן לא ידעתי מה גרם להם-חלקם התאימו בגובה לפינה של השולחן, חלקם לפינה של המיטה. היו כאלה שהיו ממוקמים במקום שלא ברור לי מה פגע בי וגם לא איך אני לא זוכרת את זה. היה טיול אחד שנסענו אליו בסוף כיתה יא' בקדש ברנע, זה שירדנו בו את הירידה בריצה. באמצע הדרך הבנתי שאני לא אצליח לעצור ובסוף הירידה השתטחתי על הקרקע. מרוב מבוכה לא נשארתי עליה אפילו שנייה להבין מה קרה,,קמתי מהר וקיוויתי שאף אחד לא שם לב. דווקא שמו לב . נבהלו אפילו. אבל אני הייתי עסוקה בלנשום לרווחה שאף אחד לא צוחק ולא מתבדח על חשבוני ובלהגיד שהכל בסדר. בערב כואב לי להתקלח-כל הצד השמאלי שלי מהכתף ועד הירך כחול.  החולצה מכאיבה על העור. מזל שחזיות זה ממילא אובר רייטד כשאת בת 17.

בצבא דווקא התרחקתי מכחול – עד שהוא הגיע… במדים של חיל האויר, נעליים אדומות, כותפות כחולות שנראות כמו כותפות של קורס טיס אבל לא ממש… עניים כחולות שמסתתרות מאחורי משקפיים,  ושום דבר לא מתאים לכלום. הוא עמד באוטובוס והחזיק במוט העליון ואני ישבתי רחוק בסוף האוטובוס-מי נועל נעליים אדומות עם מדים של חיל האויר? לאיזה פרח טיס יש משקפיים? מה זה הכותפות המוזרות הללו? האוטובוס עצר  בתחנה המרכזית והוא נעלם. ככה במשך שבוע. חודש אחרי אני רצה לאוטובוס ועולה עליו שניה לפני שהדלת נסגרת.  זה נדמה שהפעם הקודמת שנסעתי בו היתה בחיים אחרים של מישהי אחרת, כי מלחמה  והצבת חרום , לילות ללא שינה  בכי ופחד. חוזרת לבסיס הקבע אחרי מה שנראה כמו נצח. מחזירה את הכרטיסיה לארנק ואת הארנק לתיק . מתיישבת במקום הראשון הפנוי  נגד כיוון הנסיעה. מרימה את הראש ושם ממש מולי מסתכלות עלי העניים הכחולות שלו מאחורי המשקפיים. מיסטר בלו אייז שלי.

הוא אוהב כחול. לא שממש איכפת לו מבגדים אבל אם כבר צריך לקנות משהו חדש אז כחול זאת תמיד בחירה טובה. כאילו שצבע העניים שלו הוא סוג של פילטר ועכשיו כל מה שכחול זה טוב. אחרי כך וכך שנים אני יודעת לזהות אותם את אנשי הכחול. לא תמיד רואים את זה עליהם בבהירות כל כך גדולה כמו עליו-חלקם מוסווים, אבל אני יודעת. גם עליה ידעתי שהיא תרצה שמיכה בכחול אבל עדיין כשהיא בקשה שאכין שמיכה שאלתי אותה על צבעים והצעתי דוגמאות-"כחול" היא אמרה "כחול זה טוב".

בחירה-8 גווני כחול

חיתוך-117 ריבועים

תפירה- 9 ריבועים בשורה

חיבור-13 שורות

יש חלק עליון של שמיכת טלאים גודל מטר על מטר וחצי לדין בן השנתיים.

הכלבה-תפירת תפרים גסים, לרוב ארעיים המשמשים לחיבור שתיים (או יותר) פיסות בד זו לזו.

זה התרגום המדויק של המילה BASTING  שמתארת את חיבור שלושת החלקים של השמיכה ביחד-חלק עליון מילוי וגב השמיכה. פעם אחת אכן חיברתי את שלושתם בתפרים ארוכים וצפופים. אחר כך רכשתי סיכות ייעודיות ועכשיו אני מחברת את שלושת החלקים בעזרתן. הרבה יותר עדיף.

 

נערה אחת  מדגמנת לאמא שלה את השמיכה

 

יש הקדשה על גב השמיכה

 

תקריב-כי יש תענוג מיוחד בתפרים שנפגשים באופן מדויק.

 

ארוז ומוכן למסירה.

 

אז מה זה כחול בשבילכם? יש לכם רגש מיוחד אליו או שהוא רק עוד צבע?

תגובות בכל צבע וגוון יתקבלו באהבה!