זכרונות רטובים של ילדת ים
ים וכל מה שקשור בו מתויק בתיקיית הזיכרונות האהובים שלי. בימים שבאף דירה לא היה מזגן מקסימום מאוורר, המקרר האולטימטיבי היה הים. אחר צהריים מלא בבריזה או בוקר כשהמים עוד קרים, הלכנו לפחות פעמיים בשבוע-בשישי אחר הצהריים ובשבת בבוקר ובחופש הגדול הרבה יותר. לפעמים הקמנו אוהל , לפעמים שכרנו כסאות נוח. כמעט תמיד נשרפנו. אבא לימד אותנו לשחות וניסינו ללמוד מאמא איך ללכת על החול כך שאף גרגר לא יכנס לסנדלים אבל לא הצלחנו. זה היה ונשאר ה superpower שלה.
מותר להכנס למים
עונת הים מתחילה בפסח ומסתיימת בראש שנה. זה היה מן כלל לא כתוב אבל ברור לכולם בעיר ליד הים שבה גדלתי. היו כמובן יוצאים מהכלל-אבא שלי הלך לים כל השנה. כן הוא גם התרחץ במים. בחורף. היו אלה שהלכו רק בחופש הגדול, אלה שאף פעם לא הלכו בשבת ואלה שהיתה להם השכלה ים תיכונית כי הים היה המסגרת היחידה שהם ביקרו בה בקביעות. והיינו אנחנו שהלכנו מפסח ועד ראש השנה אבל למים מותר היה להכנס רק אחרי שבועות. למה? ככה החליטה אמא שלי.
מה לובשים?
עד גיל שנתיים-כלום או תחתונים.
שנתיים ומעלה-בגד ים ועליו את הבגדים הכי הכי פחות שלך. את בגד הים קונים בחנויות שבאזור בית רומנו בתל אביב. גוטקס זה למי שיש לו כסף לבזבז ולהשוויץ בכך שיש לו בגד ים כמו בעיתון (לאישה כמובן).
מגבות-כל מה שכבר אי אפשר להתנגב בו במקלחת. אביזר שבשל צבעיו הבלתי מוגדרים דרך כלל מוצא את דרכו לחול בשלב כלשהו ומאותו רגע הופך להיות מטרד.
על הרגליים-הסנדלים מהקיץ שעבר שגזרו להם את הרצועה מאחור, כפכפי פלסטיק שהרגל מחליקה מהם החוצה בכל צעד, שקפקפים (הידועים גם בשמם סנדלי מדוזה),כפכפי אילת (היום קוראים להם Havayanas),יחפים (לאמיצים שכבר גידלו סוליה על כף הרגל).
מאכזב
לראות כבר מרחוק שהים ממש סוער/מלוכלך.
כשהחוף ממש צפוף.
זפת (פחות נפוץ היום מאד נפוץ פעם).
מדוזות (הפוך מקודם).
לשכוח-מים, פרות,כסף לארטיק.
רגליים מלאות בחול עד שמגיעים הביתה
הכי כיף.
ים פלטה (לוח כחול שטוח ונוצץ, בריכה שאין לה סוף…).
להיכנס למים אחרי שנצלית כהוגן תחת שמש קיץ ישראלית.
אבטיח מקופסת פלסטיק שאוכלים בידיים.
מיץ פטל שבילה לילה במקפיא ועכשיו מפשיר לאיטו ליד הכיסא.
לשטוף את כל המלח במקלחת.
געגועים
(סיפור אמיתי עם too much information…)
קבוצת אמהות וזאטוטיהם יושבת סביב בריכת פעוטות במכון וייצמן, דשא מסביב,ילדים במים אמהות יושבות על השפה- העניים על הילד . כולן תמימות דעה שבריכה הרבה יותר שווה מים. אני היחידה שמציינת שאני מתגעגעת לים, אולי בגלל שגדלתי ליד.
” איפה גדלת ליד ים? אני מתל אביב” (אני יודעת בדיוק מאפוא היא).
“גם אני מתל אביב”
מאיפה בתל אביב? אני ממעוז אביב”
” אני מיפו”
” באמת? לא רואים עלייך”
” עלייך דווקא כן”
שיר הים האולטימטיבי (בעיניי…)
מתנות מן הים
ים זה אורגניזם נדיב. הוא משתדל לפלוט מתוכו את כל מה שלא שייך לו ואם יודעים מתי לבוא לחפש תמיד מוצאים אוצרות.הזמן הטוב ביותר הוא יום שמש מיד אחרי סערה גדולה. מובטחים לכם-שמיים כחולים, שמש מסנוורת וערימות ערימות של צדפים וקונכיות. יש לכם סבלנות? תמצאו גם זכוכיות ששויפו עד שהפכו לאבן, חלוקי נחל צבעוניים ולפעמים מטבעות…
מתנות מן הים הוא גם שם של ספר נפלא שקניתי ממש מזמן לביתי הצעירה וגם שם מקבלים מתנות מן הים-מתנות מאד מאד גדולות ומשמעותיות. שווה לחפש בספריות או לנצל את הימים האחרונים של חודש הספר כדי לקנות מתנה.
ועכשיו לכיף….
אולי בגלל כל הזכרונות שלי מהים ובכלל מכל דבר שקשור למים יצאו לי מגבות יחודיות. כאלה שכיף להתנגב בהן כשיוצאים מהמים (אולי הן תצלחנה להוציא את הילדים שלכם מהמים אני יודעת וזוכרת שאותנו היה קשה מאד להוציא…) . מגבות שיהיו הכי מיוחדות בחוף ושהן לא מפלות-מוכנות לנגב כל אחד מילד ועד קשיש, זה כיף זה מצחיק (צחוק חשוב לבריאות!), זאת מתנה נפלאה שכל ילד ישמח לקבל וגם לא מעט מבוגרים.
אז לכבוד כל אלה נחשו מה? מגבת אחת תשלח במתנה ! למי?לכל מי שרשום לקבלת עדכונים מהבלוג! ממש פה בצד ימין יש קוביה כזאת שלשם אתם צריכים להכניס את כתובת הדואר האלקטרוני שלכם. הכתובת שלכם לא מועברת לאף אחד, משמשת רק אותי לשליחת עדכונים ואני מבטיחה לא לסתום לכם את תיבת הדואר. אז אם אתם כבר רשומים איזה כיף ואם לא אז מהרו לעשות את זה הזוכה יוכל לבחור כמובן צבע ודוגמה מתוך מה שיהיה לי במלאי. הרשמו! שתפו חברים (זה טוב לעור הפנים) בעוד שבוע בדיוק ב2.7.17 יבחר זוכה !
ריבי כחולת ראש נוספת גיליתי עכשיו וכולי בהיי מהפוסט הכחול והנהדר שלך! והשוס הגדול עם המגבות, מדליק ביותר, נרשמת בהקדם?
איזו מחמאה מעולה! תודה נתלי!
הפוסט מקסים!! והמגבות גם.
גם אצלנו היה קטע שלא מכניסים את הסוודרים לארון, ולא מתרחצים בים עד שבועות…
נו ואני חשבתי שזאת המצאה של אמא שלי….:-) היו טריקים לעקוף את הענין “היגיע גל גדול והרטיב אותי…” ושכאלה.
לי יש זכרון מאד חזק שאני נוסעת עם סבתא שלי בקו 31 לים, אני ממש זוכרת את החוף (אלנבי), לא אהבתי אותו…וגם את החול שבקלחי התירס…
אנחנו הלכנו לחוף ספציפי בגבול יפו ובת ים שמאד אהבנו. ויכולה להבין את הסלידה מחול אני חושבת שרוב האנשים שלא מתים על ים בעצם לא מתים על חול… מענין אם את אוהבת חופים ביוון שרבים מהם עם חלוקי נחל.
לו הייתי אי ירוק בים…. ריבי איזה פוסט יפה ומלא בריזה לימי הקיץ החמים ואני בכלל אוהבת רק חורף…
גם אני גדלתי ליד ים. הכי קרוב שיש. עשר דקות ברגל ואני בחוף גורדון וחוף פרישמן בתל אביב.
הם מוזכרים רבות בבלוג שלי בכל מיני הקשרים והם חלק בלתי נפרד מהילדות שלי.
בשנים האחרונות אני פחות אוהבת ים. משהו כבה בי לגביו, סוג של תוגה כשאני רואה אותה…
אבל הזכרונות שלי ממנו ברובם מתוקים ונעימים (חוץ מפעם אחת שעוד שנייה הוא בלע אותי ונצח)
המגבות שלך יפהיפיות ומצחיקות!! את כל כך מוכשרת!!
תודה על פוסט מקסים!!
תמרי אני חושבת שזה כמו בשיר –
“זה שנולד ליד הים,
כבר יש בו משהו כחולי,
רוגש מאוד וגבה גלי,
קנאה לרוח. …”
ואנחנו קצת כמו ים-לפעמים שקטות ועמוקות, לפעמים סוערות וגועשות, תמיד כחולות.
פוסט מהמם והמגבות מרהיבות
תודה רבה! איזה כיף לקרוא!
פוסט מקסים!!
אני מטורפת על הים, הרבה הרבה יותר שווה מבריכה.
אני שומעת אותך מדברת את הפוסט וזה נהדר. הולכת בדמיוני בחוף אחרי הסערה, עדה לשיחות שתיארת,
חגי שואל אותי מה מצחיק אותי, לכי תסבירי.. (:
מחכה לפוסטים הבאים וממש בא לי לזכות במגבת לא מפלה בשביל נוקי שלי.
תקריאי לו! זה מה שאני עושה כשעדו שואל אותי מה מצחיק אותי!
קרן ריגשת אותי.
ריבי יקרה האלופה בכתיבה ויצירה,
הצלחת להמחיש את האווירה ,
יופי של תמונות ובכלל…
אוהבת אותך
אוהבת אותך בחזרה1
איזה פוסט כייפי. כמי שהים הוא אחת האהבות הגדולות שלה, היקפת לי אותו מכל הכיוונים כולל גל גדול של נוסטלגיה
זה מרגש לדעת שהחוויות הפרטיות שלי נוגעות בעצם לעוד אנשים.
כוחן של מילים. לא משהו מובן מאליו בודאי לא בשבילי.
תודה טל.
פוסט מקסים. אכן בילינו בשבתות המון בים, ועשינו כיף חיים. והמגבות …מקסימות
כן. ים היה אז הכל-חופש כיף והחיים עצמם.
פוסט מקסים. הכתיבה שלך מרגשת ונוגעת. יכולתי ממש לדמיין את הזכרונות שלך, כאילו צפיתי בסרט טוב. גם לזכרונות הפרטיים שלי גלשתי דרך המילים המדויקות שלך והדימויים הנפלאים שמלווים את הטקסט. נהניתי. תודה 🙂
זה מאד מרגש שהזכרונות שלי שחשבתי שהם פרטיים ואולי אפילו לא ממש מעניינים נוגעים באנשים אחרים. זה ממש לא מובן לי מאליו. תודה שרון על התגובה, רגשת אותי.
פוסט מקסים. בעיקר אהבתי את הקטע של ה too much information 🙂
ים זה לא ממש ב DNA שלי, אבל אוהבת לשבת על החוף ולבהות במים, שקיעות וכאלה.
והמגבות – את כבר יודעת. זו שקניתי עדיין לא הגיעה ליעדה אבל היא בדרך
תודה! כל אחד אוהב ים בדרכו לדעתי, ככה אנחנו אוהבים להיות יחודיים.
תודה שבאת לבקר גם פה וגם על אמת. כן ירבו.
לא הייתם מבריזים באחד למאי לים?
זאת היתה מסורת אצלנו
אז גם היתה הטבילה הראשונה, קפוא!
אבא שלך לא הצליח ללמד את אחותו הקטנה לשחות ולדוד שלך היתה אלרגיה,אז נאלצנו לאלתר. ? תודה על שהחזרת אותי לחופי סיפאלס וגבעת עלייה ❤
את מכירה אותי בתור מבריזה? אני המצאתי את המושג חננה לפני שהוא היה קיים…מסתבר שהזכרונות שלי שחשבתי שהם פרטיים וספציפיים נוגעים כנראה ללא מעט כאלה שים היה חלק מחייהם. נשיקות יקירתי, תודה שהופעת פה.
לא צריך לנחש באיזה עשור היית ילדה, אני בעלת השכלה ימ תיכונית מדופלמת ?. נהנתי לקרוא
היה לי חשד ברור שהביטוי הזה יסגיר את גילי המופלג…. שמחה שנהנית.
לא לצחוק.. אצלי ים – זו בכלל כנרת! צפונית שכמוני.. זוכרת את הפעם הראשונה (שזוכרת) שלקחו אותי לים.. גדול ומפחיד. ורק רציתי לכנרת.. לצלול עם עיניים פתוחות. ובלי גלים והחול הזה שנכנס לכל מקום.. ואז – אז גרתי בת”א כמה שנים טובות.. וים הפך לבן בית (או שאני לבת בית שלו..) ומאז – אוהבת את הים. אבל חזרתי לכנרת שלי 🙂
כינרת זה לגיטימי! גם כשיוצאים ממנה צריך מגבת! ויש לה מלא יתרונות, רק שמרובנו היא קצת רחוקה.
אשרייך שחזרת אליה.
אה.. וסליחה.. המגבות נהדרות.. מצחיקות ויפות!
מחמאות זה טוב לנפש! תודה.
אין כמו הים!!
ברור שנרשמתי לעידכונים
והמגבות מהממות!!
מתנה מושלמת
איזה כיף שמסכימים עם כל מה שאני אומרת….
תודה!