הרהורים על ספרים וקיץ
לספרייה ובחזרה
זה החופש הגדול הראשון שלי שבו אין לי מה לעשות. אין קיטנה. אין גם מחנה קיץ. בכל יום שישי וגם בשבת נלך לים. אם אבא יחזור מוקדם מהעבודה אולי נלך גם באמצע השבוע. אני מתעוררת מתי שאני רוצה ויכולה לקרוא קצת במיטה. את הספרים הכנתי כבר מאתמול בלילה. כשנמאס לי לשכב אני קמה מתלבשת ואוכלת. עכשיו אני יכולה לקרוא בסלון על אחת הכורסאות. כשמלאי הספרים שלי נגמר אני נוסעת לספרייה העירונית. 4 תחנות באוטובוס. הספרנית מכירה ומחבבת אותי. היא מרשה לי לקחת יותר ספרים ממה שמותר בדרך כלל-ממילא עוד יומיים הם יחזרו לספריה. לפעמים אם אני מוצאת ספר מענין במיוחד אני נשארת לקרוא אותו בספריה. אני חוזרת הביתה-לפעמים באוטובוס, אם לא חם מידי אז ברגל. לפעמים אני ממשיכה לחנות של אבא. תמיד הוא מופתע לראות אותי-" איך הגעת?" מה זאת אומרת? הוא לא יודע שאני יודעת את הדרך? ברגל וגם באוטובוס. בסוף החופש הספרייה נסגרת לשבועיים-גם היא יוצאת לחופשה. אני מנדנדת לאמא שתרשה לי לקרוא מהספרים "שלהם". אחרי הרבה "זה לא בשבילך" ו"את קטנה מידי בשביל זה" היא מוצאת ספר " אל תיגע בזמיר" . הספר לא גדול אבל כתוב בכתב צפוף. ישר אני מתאהבת בהם-בסקאוט, אטיקוס וג'ם… (אם בא לכם לקרוא קצת עליהם מזוית אחרת אתם יכולים לעשות את זה פה. גילוי נאות-אנחנו בנות דוד) בסוף החופש כשהספריה חוזרת לפעול אני מספרת לספרנית מה אמא נתנה לי לקרוא. היא כותבת כמה מילים על פתק ואומרת לי לעלות למעלה למדור של "הגדולים".
התמונה מכאן
אי יווני קטן
איזה ספר לוקחים לאי יווני קטן? אולי זאת לא השאלה הנכונה-השאלה היא למה בכלל לקחת ספר לאי יווני קטן? מה, יהיה שם משעמם? לא, ממש לא. לא יהיה שם משעמם כי זה קורס ובקורס לומדים אבל יהיה גם זמן חופשי. אני נוסעת לבד, לא מכירה שם אף אחד, אם יגזר עלי לשכב על החוף בבדידות לפחות יהיה לי ספר. יש טיסה הלוך, טיסה חזור, מקסימום זה ישאר בתיק. יש רשימת דרישות מדוקדקת מספר שקוראים על החוף-לא רציני מידי, לא עבה מידי, אם אפשר רצוי כזה שמדבר על המקום בו אני נמצאת, כזה שיהיה אפשר להפסיק באמצע אבל גם יתחשק ממש לחזור אליו. הספריה הביתית שלי לא הצליחה לעמוד בדרישותי ולכן הלכתי לי לחנות הספרים המשומשים ובחרתי לי ספר –הוא גם היה באנגלית, כדי שלא אמשוך תשומת לב לעצמי.
האי סיפק מספיק אקשן וחברה כך שהספר לא יצא הרבה מהתיק אבל בהזדמנות אחת שהים היה גבוה גלי ומטונף הוא נשלף החוצה יחד עם הספרים של שאר החבורה שהייתי איתה בצל. לא יכולנו שלא לשים לב לכך ששני מטר מאיתנו התפרקד על מגבת אחד המרצים הצעירים של הקורס. הוא להבדיל מאיתנו שלף מהתיק את הגיליון האחרון של "Cell".
בצל על כיסא עם ספר
בצל על כיסא עם ספר. ככה אני מבלה בים כשאני מגיעה אליו. אי לכך אני צריכה בכל פעם למצוא ספר מתאים. מאז האי היווני השתכללתי ובכל קיץ אני דואגת לעצמי לספרים שמתאימים לים ובאופן כללי למזג אויר שבו רוב תאי המוח נמצאים במצב צבירה לא ברור. עכשיו למה שאני אשמור את האינפורמציה ההו כה חשובה הזאת לעצמי?? אז צילמתי לכם. כולם אגב מהסיפריה הביתית שלי. את כולם קראתי בקיץ זה או אחר ועל כולם אני ממליצה.
מי שנולד ליד הים
לא יכולתי שלא לחשוב על מי שנולד לו בקיץ-בחודשי החום הגדולים. מן הסתם יוכל לחגוג עם חברים בים כשיגדל אבל עכשיו אולי כדאי שכל טוב הקיץ יגיע אליו?
שני ספרי תינוקות בניחוח קייצי במיוחד-יש ביניהם הבדל דק . מכירים תינוק שנולד בקיץ או מי שהולכים להפוך להורים בקיץ? אחד הספרים הללו בטוח ישמח אותם מאד.
בא לכם ספר אחר בניחוח קייצי? ממש לא בעיה-פשוט דברו איתי אתם יכולים ליצור קשר במייל, בטלפון או דרך דף הפייסבוק שלי.
קיץ נעים.
כרגיל נהנתי לקרוא .
נשיקות וגעגועים❤️
רחלי
מה עם פגישה????.
מוזמנת לאתר שלי…
מקסים! מקסים! אחותי.
גם הפוסט וגם ספרי הים לקטנטנים.
את ספר הקיץ ואלף ימים בוונציה אני אשאיל, בשמחה, בהזדמנות.
אני, עם הזדקנותי, פיתחתי אובססיה ממש לספרים.
מעניין שכשהייתי קטנה מאוד אהבתי לקרוא אבל את מערכת היחסים הקרובה (מאוד) לספרייה העירונית, פיתחתי רק בגיל 21 – כשעזבתי את הבית. יש לי שם יחס של V.I.P
אני לעולם לא טסה לחו"ל בלי ספרים בתיק היד!
על השידה שלי תמיד מונחים לפחות 2 ספרים.
שיהיה אחלה קיץ!
את רואה אני לעומת זאת לא מגיעה לספרייה בכלל, משתמשת בחברים בתור ספרייה 😉
איזה כיף לקרוא על ים פה בניו זילנד ביומיים שאנחנו בבית נופש מוקף בשלג (וכל כך הרבה שלג שלא ברור אם הדרך הביתה תהיה פתוחה בכלל…). הספרים שלך מהממים. ואם מותר לי במטותא קיטור קטנטן: הבלוג שלך פותח פופ-אפ ענקי שסוגר את כל העמוד ומזמין לעשות מנוי על הבלוג, גם כשכבר יש לך מנוי ממזמן, וגם כשהגעת לכאן דרך הלינק מהאימייל, וכשעוברים לפוסט קודם – אז שוב… אולי אפשר להרגיע אותו קצת?
שרה איזה כבוד שאת קוראת אותי בניו זילנד! כאן כל כך חם ולח ששלג נשמע חלומי…
אני אבדוק מה אפשר לעשות בקשר לפופאפ-אני חושבת שאי אפשר לבטל אותו במידה ואת כבר רשומה אבל אולי אפשר להזיז אותו הצידה כך שלא יפריע. תודה!
אוח, לגמרי בנות דוד. כל תיאורי הספרייה העירונית החזירו אותי לילדות והביתה.
אחד מחטאי ילדותי היה לרייר על הספרים הכרוכים של הארץ שלנו שהיו לכן ובעיקר על מדפי הספרים האלה אצלכן בבית, אני זוכרת כמה התרגשתי שהוריך הרשו לי להתחיל להשאיל אותם ?
בתור ילדת קיץ, שלא ממש אוהבת את הקיץ, תמיד התקנאתי בילדי חורף. אולי אם הייתי מקבלת את אחד מהספרים המקסימים שלך קיץ היה נראה טוב יותר. קיץ שמח ותודה על הפירגון ?.
נו דם סמיך ממים וזה… פחות או יותר כל יום.
כתבת כל כך יפה! התחברתי מאוד לתיאור שלך לחופש הגדול, די דומה למה שהלך אצלי. יום אחד אמא שלי העירה לי שלא הוצאת מילה מהפה כבר כמה ימים כי הראש שלי היה כל הזמן בתוך איזה ספר.
אני זוכרת שאצלנו בספרייה של בית הספר, שהייתה גם ספרייה של היישוב, היה חדר נפרד ל"גדולים", ואני הייתי מתחמקת אליו ויושבת לקרוא על הרצפה, כדי שהספרנית לא תראה אותי מבעד לחלונות שבדלת….
אהבתי גם את הספרים לפעוטות. הבן שלי נולד בקיץ 🙂
זה תמיד מפליא אותי איך חוויות מאד פרטיות שלי הם גם חוויות של אחרים, במקומות שונים לגמרי , בגילאים שונים… גם אצלכם הספרנית של ה"גדולים" היתה פחות נחמדה?
תמיד נדמה לי שילדים של קיץ הם יותר שמחים מאחרים , זה נכון את חושבת?
פוסט נהדר וקיצי, וספרי בד מופלאים. כבר מזמינה ממך בפרטי ספר לתינוקת קיץ שנולדה לא מזמן 🙂
תודה איילת אהובה!
פוסט מקסים ריבי. אוהבת מאוד את התוכן והתמונות, הכל מתחבר להכל כל כך יפה.
וספר הבד שבעצם הוא בעיני הדבר עצמו. הוא הדובדבן שבקצפת.
הסיפורים שלך נהדרים ומעלים חיוך של קיץ…
ואני מקנאה תמיד בכל מי שיש לו זמן לקרוא כל כך הרבה ספרים.
מאז שאני בלוגרית אני קוראת המוןןןן אבל לא ספרים. פוסטים, בלוגים…
הספרים הפכו לערמה יפה שנערמת לי. וכל פעם נשלף ממנה ספר אחד ונקרא לאורך זמן ארוך מהרגיל.
ולסיום אגלה לך שהייתי תולעת ספרים. מחליפה בבית אריאלה ספר או שניים כל שבוע. הזכרת לי שהייתי הולכת מהבית שלנו לבית אריאלה מרחק של חצי שעה ברגל אולי יותר… וכל הדרך לשם קראתי גם ספר.
בהליכה.
ממש לא מומלץ.
אני אתחיל מהסוף… אין כמוני בקריאה תוך כדי הליכה 😉
וברצינות כן? אי אפשר להשוות את כמות הספרים שאני מצליחה לקרוא היום למה שקראתי פעם, זה קצה קצהו. וזה כבר לא מעט שנים ככה. אפילו כתבתי על זה פוסט בבלוג הקודם. את מוזמנת להציץ
http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=598632&blogcode=13372501
אני אכן קוראת הרבה יותר פוסטים ובלוגים וגם-הרבה יותר בררנית בספרים שאני קוראת.
ולדעתי החלפת את הקריאה בכתיבה… ואנחנו הרווחנו.
יופי של פוסט! הספר היחיד שאני זוכרת שנלקח לחופשה היה "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה", כל הסדרה מאוגדת יחדיו, ובאנגלית. זה ספר שכל כך לא מתאים לחופשה, אבל מכיוון שסבלתי מכל שניה בחצי האי שממש כאן מעבר לגבול, כל נקודה אחרת בגלקסיה נראתה לי כמקום טוב יותר להיות בו. יוצא לי לחשוב הרבה על יעדי חופשה והספרים המתאימים להם ("משפחתי וחיות אחרות" ליוון, "האי הירוק, המקרר ואני" לאירלנד…). מקווה לישם יום אחד.
למצוא לחופשה ספר שגם מדבר על המקום בו נופשים זאת יופי של חוויה. בנסיעה האחרונה שלי ללונדון לקחתי ספר שנקרא "מכתב אחרון ופרידה" (ג'וג'ו מויאס). ידעתי רק שהוא ספר קליל אז מתאים לחופשה. הסתבר שהוא מתרחש בלונדון.. והסתבר שיצא לנו לבקר בכל מיני מקומות שמוזכרים בספר… לאחת הגיבורות בספר קוראים איזמי (שם שלא שמעתי מעולם לפני זה). יצא לי "לפגוש" ילדה שקראו לה בדיוק ככה. זה הוסיף מימד נוסף לעיר שגם ככה אני מאד אוהבת וגם לספר. מאחלת המון נסיעות ומלא ספרים.
תענוג שלקחת אותנו לילדות שלך.
לשמחתי, המתבגרת שלי בדיוק כמוך, קוראת בלי סוף והגיעה לשלב שמחפשת ספרים בספריה הביתית שלנו.
למרות שאני אוהבת מאד לקרוא, הפעם הספר שלקחתי איתי לאי היווני נשאר במזוודה 🙂
מפתיע שהילדות שלי נוגעת באנשים… ילדים קוראים זה תענוג. ספר שנשאר בתיק בחופשה הוא רק סימן שהחופשה היתה מוצלחת במיוחד!
איזה תיאור מקסים לקיץ מקסים. כמה כיף היה כשיכולתי פשוט ללכת לספרייה ואז להשתרע ולקרוא הכל עד שנגמר, ולחזור על התהליך.
אני עדיין מופתעת שהזכרונות הפרטיים שלי בעצם שותפים לעוד אנשים. שלא תחשבי-זה משמח מאד, במיוחד למי שתמיד סברה שהיא הכי משעממת בעולם.
כמה כיף לי שבאת לבקר. ממש מקווה שתשארי.