טיול משפחתי לניו יורק

מה זה בכלל ניו יורק סטייט אוף מיינד?מין  דבר חמקמק שכזה שלא ניתן בקלות להמירו למילים. מין משהו  שאופף אותך כשאת מתחילה לחשוב על מקום. מקום שכבר היית בו, את אוהבת אותו ודי מחכה לבקר בו שוב. את מתחילה לדמיין-מה תעשי, לאן תלכי, את הריח, התחושה, האנשים סביב…והסטייט אוף מיינד הזה שמור רק למקום הזה. לכל מקום יש משלו. אין דומה פאריז ללונדון או רומא לברצלונה. והכי הכי ניו יורק. כזה סטייט אוף מיינד צריך בשבילה שאפילו כתבו על זה שיר.

אז הכנסתי את עצמי לניו יורק סטייט אוף מיינד ואני פה בשביל לסכם את 12 הימים שביליתי בה עם האנשים שאני הכי אוהבת בעולם. בהתאמה לעיר שאולי הכי מפורסמת בגריד שלה (החלוקה  לרחובות שנושאים מספרים ממזרח למערב ומדרום לצפון) החלטתי גם אני לעשות גריד משלי, גריד של אלף בית. ככה תוכלו ישר להתכוון לכתובת הנכונה.

אוטו

יצאנו מניו יורק לטיול של 3 ימים לצפון המדינה ומפלי הניאגרה. קיבלנו מאויס ג'יפ צ'רוקי.הכיל אותנו ואת מזוודותינו וקניותינו בצורה נוחה והיה ידידותי למשתמש. הוא היה נוח מאד לנסיעה אבל לפחות למימדיי מאותגרי הגובה הוא היה איום ונורא לנהיגה. סביר להניח שאם היו לי יותר ימים להתרגל אליו הייתי מוצאת את המיקום שיאפשר לי לנהוג בנוחות. לא מצאתי. בניו יורק כמובן לא מסתובבים במכונית.ever.

אוכל

קטונתי. באמת קטונתי. כל כך הרבה מסעדות ומקומות שווים לאכול בהם. היו לי כמובן רשימות של המלצות שליקטתי מרחבי הרשת, בחלקן זכרתי להשתמש ולחלקן לא הגעתי. לא נפלנו בשום מקום שאכלנו בו-ממסעדות ועד פיצריות והמבורגריות. היינו ארבעה  אז בחרתי ארבע המלצות שדגמנו ואהבנו

Kame Ramen

435 Park Ave S, New York, NY 10016

כשמה כן היא -מסעדה זערורית שמגישה בעיקר מרק ראמן. שכונתי , נעים וטעים.(אין אתר למסעדה)

Chopt

אם אתם מרגישים חוסר נוראי בירקות (נראה לי שזה פחות או יותר כולנו אחרי כמה ימים בעיר) זה המקום ללכת אליו ,לבחור סלט מהתפריט או לבחור מרכיבים ולהטעין את עצמכם בסיבים תזונתיים וויטמינים. אנחנו אכלנו בסניף שממוקם במרכז רוקפלר וזה היה טעים וגיוון מבורך.

Jule's Bistro

מסעדה בסגנון צרפתי שגם מארחת מופעי ג'ז. יש מבחר של מנות צרפתיות קלאסיות וקינוחים שווים. ממוקמת בוילג' כך שאפשר לפני או אחרי גם לטייל באזור. היה טעים לכולנו -היינו שישה.

המבורגרים

לא נראה לי שאפשר להתחמק מאכילת המבורגרים בניו יורק אלא אם כן אתם טבעונים… בהמון מסעדות זאת מת חובה בתפריט אבל אני אכתוב כאן דווקא על שתי רשתות שאכלנו בהן ושבהן תקבלו המבורגרים טעימים במחיר סביר. האחת היא Shake Shack והשניה היא Five Guys.

 

ארוחת בוקר

במלונות בארה"ב ארוחת הבוקר היא לא חלק מהעיסקה. צריך לקנות אותה בנפרד. האמריקאים לא מאמינים בזה שארוחת הבוקר היא הארוחה החשובה ביותר של היום, קפה לדרך ואיזה מאפה זה הרבה פעמים המקסימום של ארוחת בוקר.  לכן בדרך כלל  ארוחת הבוקר תהיה יקרה והרבה פעמים לא תהיה בכלל במלון אלא תקבלו שובר למימוש באיזשהיא מסעדה/קפטריה קרובה, וזאת בהנחה שהמלון בכלל מציע את האופציה. ברומא נהג כרומאי ולכן גם אנחנו לא כללנו את ארוחת הבוקר כחלק מעיסקת המלון שלנו אבל היו לנו ימים שבהם קצת נמאס לנו מקפה ומאפה, או שידענו שנאכל ארוחת צהריים מאוחר ולכן רצינו לאכול ארוחת בוקר קצת יותר רצינית. הנה מה שדגמנו והיינו מרוצים :

Open Kitchen

33 E 33rd St, New York, NY

תוכלו לבחור אם לאכול שם או לקחת אתכם. הם זריזים ושרותיים וארוחת הבוקר היא מגוונת מאד-שלל אומלטים, פאנקייק  דייסת שיבולת שועל ויש גם מחלקה שתעשה לכם סמוזי לפי בחירתכם. הם  מגישים גם ארוחות צהריים אבל אותם לא בדקנו.  לא פתוחים בשבת וראשון.

בלט

בטיול הזה הוגשם חלומן של שתי הרקדניות שלי-לראות מופע בלט של ה New York City Ballet. אל יקל הדבר בעינכם שכן התקופה שנסענו בה היא עונת הסתיו ההופעות בה ספורות. אבל… כשחולמים ממש חזק היקום מתגייס לעזרתך. ככה נודע לרקדנית הצעירה בזמן תכנוני הטיול שבעונת הסתיו מתוכננות מספר הופעות של "אגם הברבורים". "אגם הברבורים" נחשבת לאחת היצירות הקשות המורכבות והמקצועיות ביותר שלהקה יכולה להעלות(וכמובן אחת היצירות היפות שעובדו לבלט). המרוץ אחר הכרטיסים השיג לנו שלושה ביצע הראשון מתוך חמישה. (האיש ויתר מראש באומרו שבלט מדבר אליו רק כשהוא כולל את הבנות שלו).

ההתרגשות היתה עצומה והיגיעה לשיאה בשבת בצהריים של ההופעה. איך אמרו הבנות שלי? ה-כ-ל פה מושלם! האולם על חמשת יציעיו (במתחם של הלינקולן סנטר), הילדות הקטנות שבאות להצגה לבושות בטוטו (חצאית הטול של הרקדניות), המקום שישבנו בו  ביציע הראשון (אני תמיד יושבת מאחרי האיש הכי גבוה בשורה שלפני אבל הפעם אפילו הוא לא קלקל לי), תזמורת חיה! ועוד לא התחלנו לדבר על המופע עצמו…מהמופע הזה יצאו שלוש נשים מאושרות. מאד.

גלידה

הגלידה היחידה בטיול נאכלה בכלל בקנדה. מקום שנקרא sweet jesus. הגלידה היא גלידה רכה ממכונה. אז מה השוס? השוס זה מה הם מוסיפים לה-למשל פסי נוטלה שסובבים אותה ,עליהם מודבקים מרשמלו קטנים והכל הכל מכוסה בפרורי שוקולד. זאת לגמרי לא כוס התה שלי (וגם לא גביע הגלידה)  אבל שלושת האחרים במשפחה שיש להם קיבה מיוחדת לקינוחים חגגו.

גשר

כמו כולם גם אנחנו הלכנו ברגל על הגשר המחבר בן מנהטן וברוקלין. מזל שהנוף והצילומים שהוא הפיק היו יפים מספיק כדי לחפות על העובדה שעשינו את זה באחד הימים היותר חמים של הטיול ביחד עם עוד המון תיירים (ברגל ועל אופניים) ושני זוגות שבחרו בגשר בתור האתר לצילומי  החתונה שלהם.

דלעות

זוכרים את האיחול שיהיה לך יום כתום? אז כזה. בכל גודל בהמון צורות ובעיקר בכתום. אין לי מושג למה ערימת דלעות היא דבר כזה משמח (אותי!) וזה כיף שהכתום הזה זולג לעוד דברים (מי אמר הלואין ולא קיבל?). הגבול עובר ב Pumpkin spiced latte. לא אצלי.

הליכה

הולכים הרבה בניו יורק. הרבה מאד. נכון יש סאבווי אבל גם אם תקחו אותה עדיין תצטרכו ללכת מרחק לא קטן ליעד שלכם. סתם לדוגמה-המרחק מתחנת הסאבוויי לשער של הגנים הבוטניים בברונקס הוא 8 בלוקים. נכון זה בירידה אבל עדיין-8 בלוקים. ותרו מראש על עקבים, קחו את הנעליים הכי נוחות שלכם ותתעלמו ככל האפשר מזה שהשילוב עם שאר הבגדים לא מי יודע מה. מי שזקן כמוני עדיין זוכר את הקטע מהסרט "נערה עובדת" שבו מלאני גריפית מגיעה לעבודה בריבוק לבנות ומחליפה שם לעקבי סטילטו בהתאם למי שגם נוסעת במעבורת בנוסף לסאבווי.

חברים

הצלחנו להפגש עם ארבעה חברים מאד ותיקים שגרים בארה"ב, מתוכם אחת שגרה בעיר ושלושה שבאו במיוחד לפגוש אותנו. היה נעים וטעים .פגישות כאלה תמיד מראות לי כמה מצד אחד אנחנו רחוקים (בעיקר פיסית אבל לפעמים גם מנטלית) ומצד שני כמה הרבה יש לנו במשותף וכאילו לא עברו כל כך הרבה שנים מאז שנהיינו חברים.  אני ממש מקווה שלא יעברו 7 שנים עד הפגישה הבאה.

טיסה

אנחנו  מאד בעד שמישהו ימציא כבר דרך להתעתק (the Harry Potter way) ממקום למקום…לטוס לארה"ב זה ארוך ומייגע. אבל זה מה יש אז אנחנו משתדלים ( מי יותר ומי ממש לא) לסבול את זה בשקט.

יומן מסע

בשנים האחרונות אני משתדלת לתעד את הנסיעות שלנו בזמן אמיתי. קונה מחברת לוקחת איתי לדרך קלמר קטן שמכיל כמה דברים בסיסיים (טוש שחור, עט, דבק, וואשי טיים או שניים) וכותבת בזמן אמת את שעובר עלינו. משתמשת בכל מה שנאסף במהלך היום-כרטיסי  מוזאון, מפות, ברושורים ופרוספקטים כדי להוסיף לכיתוב. ככה מתועד מה עשינו, לא סוחבים הביתה ניירות מיותרים בטענה של " אני רוצה לעשות עם זה משהו…" וזוכרים . הכל. הנה התעוד של הטיול הזה. כשחזרתי הביתה היו דפים שהוספתי להם קצת קישוטים…(זה קצת ארוך, אתם לא חייבים לראות הכל…)

 

יצירה

מי שילך לקרוא על הטיול הקודם שלנו ימצא ששם הלכתי וחיפשתי במכוון דברים שקשורים ליצירה-חנויות בדים, חנויות צמר ספרי יצירה… הפעם לא עשיתי שום תוכנית… לא כי נמאס לי מיצירה אלא הייתי די בטוחה שהיא תמצא אותי. 38 st. מלא בחנויות חרוזים נפלאות בגודלן ובתכולתן, והחנות האהובה עלי M&J trimming  עדיין שוכנת על השדרה השישית. אמנם הסרטים שאני חיפשתי החליפו מקום מהמקום הקודם שבו הם שכנו אבל לי היו עוזרות נאמנות עם עניים חדות ויצאתי משם מצויידת בשלל קטן ואיכותי. לצערי החנות בדים השווה שנדיה חברתי תכננה לקחת אותי אליה נסגרה אבל באיתאקה (Ithaca) בילינו לילה והמלון היה  100 מטר מחנות ענקית של Hobby Lobby. ביקרנו בזריזות וגם ממנה יצאתי בשלל קטן ואיכותי. שם גם עלתה בי המחשבה שיכולתי אולי  למצוא סדנת יצירה מעניינת להשתתף בה בתקופת הטיול ואני שומרת את המחשבה לטיול הבא…בנתיים השארתי את העיצוב הפרטי שלי על ה highline של ניו יורק בעזרת קצת וואשי טייפ שהסתובב שם חופשי.

 

מפלים

את מפלי הניאגרה ביקרנו מהצד הקנדי שלהם. כל ההמלצות היו נחרצות לגבי הענין ואנחנו מסכימים. אכן הצד הקנדי יותר יפה. העיירה עצמה מלאה אטרקציות תיירותיות שודדות ארנק ( כי כל עניין המפלים לוקח בערך שעתיים ואז אפשר עקרונית להסתובב ולחזור). המפלים אכן מרהיבים-זה פלא טבע שמרגישים לידו (לפחות אני) קטנים וצנועים.

אנחנו ניצלנו את העובדה שהיינו עם רכב ונסענו לבקר בעיירה שכנה שנקראת Niagara on  the Lake. זאת עיירה קטנה  ושונה מאד מעיר המפלים-הרחוב הראשי שלה נראה כאילו הזמן קפא אי שם בשלהי המאה ה19 (מובן שהכל משופץ מתוחזק ומעוצב למשעי) והסביבה מלאה יקבים, בתי מידות לאורך האגם (כזה שלא רואים אפוא הוא מתחיל ואפוא מסתיים)  הרבה דלעות  (הגענו בעונה) וגם תפוחים ריבות וסירופ מייפל לכל דורש.מטופח, אסטטי  ושווה ביקור.

מוזיאון

בניגוד לטיולים קודמים שלנו ביקרנו הפעם רק בשניים ובשניהם הביקור היה קצר. היינו ב Museum of Natural History, זה עצום אפשר לבחור מה רוצים לראות מתוך שפע מאד מאד גדול והכי שווה זה הVivarium שלהם , קטע שלם במוזאון שמוקדש לפרפרים ולגלגול החיים שלהם, ממש נכנסים לזמן קצוב ליער גשם שבו עפים פרפרים חופשי סביבך. כשהיינו זה עוד לא נפתח –אם אתם שם בקרוב-לכו! זה יופי.

ל MET הלכנו ביום גשום שבו היה נדמה לנו שחצי ניו יורק היגיעה למוזיאון (דאאא… גשם…).הספקנו לראות תערוכה אחת (על האמנות היפנית של עיצוב בבמבוק) לפני שנאלצנו לברוח וקצת התבאסנו שלא היה לנו אומץ לא לשלם את מחיר הכניסה המלא(כי ידענו מראש שזמננו מוגבל). אז כדאי שתדעו (כי רוב האנשים לא שמים לב לשלט ואנחנו ידענו רק תודות לנדיה חברתי…)-מחיר כרטיס הכניסה למוזאון הוא הצעה בלבד. אתם בעצם יכולים לשלם כמה שבא לכם. לשקולכם.כמו כן נרשמה אכזבה שבוטל הכפתור המסורתי והוחלף במדבקה. לא יודעים על מה אני מדברת? תקראו פה.

ספר

לכל נסיעה שלי אני מנסה למצוא ספר שהעלילה שלו מתרחשת במקום אליו אני נוסעת. זה מנהג שירשתי מהחברה הטובה שלי (שאיתה נפגשתי בעיר ) אי שם לפני מאות שנים עת נסענו שתינו לקורסים בינלאומיים ביבשות אחרות. זה כשזה מוצלח זה נותן מימד נוסף ושונה לטיול במקום. הפעם בחרתי את זה.

לקח לי זמן להכנס אליו, אחרי רבע ספר אפילו חשבתי להפסיק לקרוא , העניינים לא התקדמו ולא היה מספיק ניו יורק סטייט אוף מיינד שם…אבל אז היגיעה הטיסה חזרה והצלחתי לקרוא את כולו בשוונג אחד. שמחה מאד שלא פרשתי באמצע וממליצה.

פוליטיקה

בביקור הזה היה שוויון תלונות-אנחנו התלוננו על מה שקורה פה והם על מה שקורה שם.

צ'יהולי

אמן הזכוכית המפורסם   Dale Chihuli מציג בגנים הבוטנים של העיר. אנחנו הפסדנו את התערוכה שהוצגה בארץ בשנת 2000 והיה ברור לנו שאת זה אנחנו לא הולכים לפספס.הגנים ממוקמים בברונקס וניתן להגיע בקלות ברכבת התחתית.(כאמור 8 בלוקים בירידה עד לשער הראשי). יש גם רכבת שיוצאת מתחנת הרכבת Grand Central ועוצרת קצת יותר קרוב לשער. הגנים נהדרים והתצוגה משתלבת בהם באופן נפלא.אנחנו בילינו שם חצי יום ואם מזג האויר היה קצת פחות גשום סביר שהיינו נשארים יותר.היה בלתי אפשרי לבחור בן התמונות אז הנה סרט

קפה

הנה הגענו לנקודה כואבת. אני לא שותה הרבה קפה אבל אוהבת את הקפה שלי טוב. לא, הקפה של סטארבקס לא טוב. סורי. ביומיים הראשונים התאמצתי למצוא קפה טוב והתאכזבתי בכל פעם. ואז קראתי את מה שכתבה אפרת מהבלוג המצוין " אז מה את עושה כל היום?" ואני מעתיקה:

עוד מילה על קפה וניו-יורק

כשאני מגיעה לעיר אני "משחררת" ולא מנסה למצוא את ההפוך המושלם (אם כי עלמה טוענת שיש כמה בעיר), ולמען האמת גם בארץ אני כבר מזמן עברתי לאמריקנו…

אני פשוט מזמינה את הקפה הרגיל (שמחירו חצי ממחיר קפוצ'ינו), וכך אין לי ציפיות ואני לא מתאכזבת. אחרי יום וחצי אני כבר מתרגלת ומרגישה מקומית להפליא. תנסו.

שחררתי גם אני. לא ציפיתי יותר לקפה טוב, שילמתי חצי מהמחיר של קפוצ'ינו (ולפעמים שליש) והתמקדתי בדברים שניו יורק טובה בהם (ויש מספיק…).

קניות

השתדלנו לרכז את הכל ליום אחד ונסענו לאחד מהאאוטלטים מחוץ לניו יורק. בחרנו אחד שהיה בו מיקס של מותגי יוקרה ורשתות.  עדיין היו גם "התפרצויות מקומיות" בעיר. לא משנה כמה פעמים אבקר בארה"ב- עדיין לא ברור לי המנהג הנלוז של להוסיף את המיסים רק בחשבון הסופי . גררר.

שלכת

חובבת סתיו גדולה אני .כאחת שחוגגת יום הולדת בנובמבר תמיד רציתי לטייל בתקופה שהכל  נצבע סביב בצבעי שלכת מטורפים. הנסיעה מחוץ לעיר לוותה בנופים מיוערים שכבר נוקדו בצהוב, כתום ורוד ואדום, עלים במגוון צבעים וצורות ודיווחים מיוחדים על כמה אחוזי שלכת יש ואיזה גוונים נצפו באיזה אזור. מה חשבתם שרק אני מוכת שלכת? האמריקאים מאד יסודיים בעניין. רוצים גם לדעת? הנה ממש פה.

 

תודות

יש לא מעט בלוגים שקראתי לפני הנסיעה על ניו יורק ,  חלקם של  ישראלים שגרים בעיר חלקם כאלה שמאוהבים בה ,כולם עוסקים לפחות  באיזשהו אספקט של העיר או בה עצמה. וזה  המקום להגיד להם תודה! תודה על הכתיבה על כל הטיפים והמידע והצילומים. נפלאים אתם.

דברים בעלמה

שירה אכילה

באמאשלי ניו יורק (תכף יוצא לה ספר!)

כאן שם ובכל מקום

ממש מתבקש לשים פה את New York State of Mind של בילי ג'ואל נכון? אבל אמרנו הרי שסטייט אוף מיינד ענין חמקמק הוא ולכל אחד יש את שלו… הנה שלי. קארלי סימון בשיר לעיר שזורם בה נהר והיא זורמת איתו.