מחשבות על תאומים ואחאים
בוקר אחד נפתח אצלי בהודעה הבאה:
בשניות הראשונות המוח שלי עבד על אוטומט . צצו דברים כמו האם אני יכולה בכלל לתכנן משהו כזה? איך לתמחר אותו? כמה זמן זה יקח לי? יש לי בכלל זמן לזה? האוטומט הזה היה חלקיקי שניה לא יותר מפני שמיד אחרי זה צץ צונאמי של זכרונות ומידע וקול אחד שצחקק לי בראש " נו ברור, תאומים".
Rewind
כשהייתי בת ארבע וחודשיים פחות חמישה ימים זכיתי באחיות תאומות. מאז ועד היום תאומים תמיד מקיפים אותי. חשבתי שזה ככה אצל כולם אבל מסתבר שלא. רק כדי שתקבלו מושג-סבא שלי היה תאום, יש לי אחיות תאומות, לבן הזוג שלי יש בנות דוד תאומות. למדתי בכיתה עם חצי מתאומות, שרתתי בצבא עם שני זוגות תאומות… זה ממשיך באמת…. כאמור לי זה נראה שאצל כולם זה ככה אבל מסתבר שלא. איכשהו כל חיי אני מוקפת תאומים.
אי לכך שאלה תמימה שהיגיעה אליי בווטסאפ התחילה תהליך חשיבה ועשייה שנפתח בשאלה-איך זה מרגיש כשיש שני אנשים שנראים אותו דבר?
הצד שלי-הן לא אותו דבר
אני לא זוכרת מתי התחילו לשאול אותי.
"מי זאת מי?"
" את יודעת להבדיל?"
" מה ההבדל?"
"תגלי לי איך מבדילים?"
זה היה מעצבן מסדרי הזיהוי הללו. כשגדלתי קצת כבר לא שיתפתי איתם פעולה אבל כילדה זה לא היה פשוט.
קצת מדע
תאומים זהים הם תוצאה של התחלקות הביצית המופרית, המהווה את העובר הראשוני, לשניים (או ליותר). הסיבה המדויקת להתחלקות אינה ברורה. שני גושי התאים הופכים לשני עוברים הגדלים באותו רחם (אך לכל אחד חבל טבור משלו. .
מכאן אתם יכולים להבין בודאי שברגע שגוש התאים הראשוני של העובר נחלק לשניים ויש כעת שני גושי תאים שממשיכים לעשות מה שהם יודעים ומתוכנתים-ליצור עובר אנושי אין כאן זהות מוחלטת… כל בלסטוציסט כזה (מה לעשות זה השם שלו) מתחלק באופן עצמאי ולכן יעשה את השגיאות והטעויות שלו (לכל אחד מאיתנו יש המונים כאלה שרובם אינם משמעותיים, חלקם כן), ואם מדובר בנקבות שאצלן תמיד בכל תא כרומוזום X אחד עובר דה אקטיבציה באופן רנדומלי אז בכלל מושג הזהות התאית לא ממש נכון. אבל- לעין בלתי מזוינת כך זה נראה.
כל אחד יכול להבדיל בן תאומים, פשוט צריך להיות חשוף אליהם למספיק זמן כדי לפתח הבחנה חזותית. כי למרות שהגנטיקה משחקת פה משחק קצת מתעלל זה לגמרי בידיים שלנו. יותר נכון בעניים. גם באוזניים. הקול שונה.
בבנין שאני גרה בו גרים זוג תאומים. זהים. בני חמש. אחד החברים שלהם בגן נשאל איך הוא יודע מי זה מי והוא השיב "בכלל אין להם אותו פרצוף !". הטון שבו נאמרה התשובה לא השאיר ספק בקשר למה דעתו של הזאטוט על השאלה.
גם לתאומות שהתחילו את העניין יש שני אחים גדולים יותר. גם אותם שואלים . השאלות לא נשאלות מתוך כוונה רעה אבל הן מערערות את הביטחון העצמי של הילד שלא יודע לענות עליהן, האמת? גם אני לא יודעת . כשאני מסתכלת על אחיותיי אני רואה שני פרצופים שדומים מאד אבל יש ביניהם כל כך הרבה הבדל. יש המון המון פרטים קטנים שמבדילים בן אנשים חוץ מהחיצוניים והמוח שלנו מחבר את הכל ביחד תוך חלקיקי שניה ויודע-מי זאת מי. אתם באמת מצפים שילד בן שלוש יוכל לענות לכם על השאלה הזאת?
הזוית שלה
כשהבכורה שלי הייתה קטנה, היא הייתה בטוחה שלהיות תאומה זה הדבר הכי טוב עלי אדמות.
"איזה כיף שתמיד הייתה לך החברה הכי טובה". היא נהגה לומר לי.
גם היום, כשהיא כבר בת 24, היא אומרת לי מעת לעת שהיא מקווה שיהיו לה תאומים ומחשבת את הסטטיסטיקה בלהט.
ואני? מה אני אומרת? "לעולם הזה צריך להגיע אחד אחד."
יכול להיות שיש פה הורים לתאומים ותאומות שקוראים את הפוסט הזה ואומרים לעצמם "על מה היא מדברת? זה הדבר הכי נפלא שקרה לנו בחיים." יכול להיות שיש גם תאומים שחושבים אותו דבר. מאמינה לכם. אבל לא עליכם אני מדברת.
אני מדברת על עצמי.
האם זה הדבר הכי נפלא שקרה לי בחיים?
אני יכולה להגיד, שאם כבר ביחד אז רק עם האחות המדהימה שיש לי. הנפש השמחה שלי. זו שמאזנת את הצד המלנכולי שיש בי. היא זו שתמיד לימדה אותי, ועדיין מלמדת אותי, שיעור בזוגיות.
כן. להיות תאומה זה להיות בזוגיות. מגיל אפס.
הזוגיות שלי עם התאומה שלי הייתה ועודנה יפה להפליא.
במובן מסוים, הדמיון החיצוני הגן עלינו מפני השוואות בלתי נמנעות. הגנה עלינו גם העובדה שמגיל צעיר מאוד כל אחת הגדירה את ייעודה בחיים. למרות האהבה והקשר החזק שתמיד היה בינינו, זה לא היה כזה פשוט.
הפוסט הזה נכתב לגמרי מנקודת מבטי.
הנחת היסוד שתאומה זה אומר החברה הכי טובה, היא אחת מהנחות היסוד הכי שגויה. האמת היא? לחברה הכי טובה אין תחליף. גם לא בדמות אחות תאומה. ולנו? הייתה חברה הכי טובה משותפת. הכי טובה EVER. עד גיל שלוש כבר היינו בלתי נפרדות. (הכרנו בגיל שנתיים). אבל כשעברנו לגן עירוני היינו בגנים מקבילים. היא הייתה איתה. אני הייתי עם עצמי. קינאתי בהן שהן ביחד. לקנא בילדים אחרים או לקנא באחותך התאומה זה לא אותו דבר. זה קורע אותך מבפנים. הרי אם לא היינו תאומות, מצב כזה לא היה בכלל קורה. זה עבד כמובן גם לכיוון ההפוך.
בכיתה א' התמזל מזלי. הייתי עם החברה הכי טובה שלנו באותה כיתה וזכינו במורה מעולה. הייתי מאושרת. המורה שלה הייתה נוקשה וקרה. רק מלהסתכל עליה הייתי מתמלאת אימה. ביום הראשון בכיתה א', היא בכתה. אני הרגשתי רע. הרגשתי רע גם כשלמדנו בתיכון באותה כיתה. אחרי שחלמנו בילדותינו, כמו שהרבה תאומים חולמים, אני מניחה, להיות באותה כיתה. זה קרה. ככה זה כשיש בשכבה רק כיתה אחת ריאלית. זה היה, לתחושתי, נורא. הזמן שבו את מגבשת את זהותך, זה לא זמן מתאים להיות תאומה זהה. זה הרגיש לי קצת כמו להיות פצוע בקרב שסוחב גם את חברו הטוב, הפצוע, על הגב. הייתי קרובה להישבר. אבל מה שלא הורג? מחשל!
העניינים הפנימיים שאת כתאומה זהה מתמודדת אתם בינך לבין עצמך, הם כאין וכאפס לעומת מה שאת צריכה להתמודד עם החיצוניים. בשנות ה-70 היינו בגדר חייזרים. או ליתר דיוק, חייזריות. משכנו המון תשומת לב. היינו הולכות ברחוב וילדים קראו אחרינו "תאומות. תאומות." שנאתי את זה. גם לא ממש אהבתי את מסדר הזיהוי שהיו עושים לנו השכנים לפרקים. בודקים הבדלים. גבהים. נמשים. עגלגלות בפנים. ובכל זאת, כל השנים האלו, לא ראיתי מה אנשים רואים. ראיתי את עצמנו מבפנים. ושם היו קווים מאוד דומים וגם מאוד שונים. כשלא הטרידו אותי עניינים חברתיים, ציונים, מורים או מפקדים מבולבלים שלא הבינו איך עברנו כיתות או יחידות, הסתדרנו נפלא ביחד. וויתרנו האחת לשנייה ותמיד שתפנו פעולה. הבית היה חממה. החוץ? היה אופרה אחרת, לא פעם, מלאה במצבים מביכים מעוררי צחוק גם כעבור שנים.
התגייסנו יום אחרי יום לצבא. ככה יצא. בתור אימא שגייסה כבר שתי בנות, אני מבינה כמה זה היה קשה להוריי, אבל למרות שאחותי הגדולה יכלה להפעיל קשרים שנתגייס ביחד, סירבתי בתוקף. היינו יחד כחודש באותו בסיס טירונות. אני עדיין זוכרת את הרגע בו האוטובוס שלנו הגיע בשעות אחר הצהריים לבה"ד 12. ראיתי אותה ואת חברתה הטובה (שהכירה ביום הגיוס), והרגשתי כאילו הגעתי הביתה. ללא ספק, זו הייתה אחת הפעמים הבודדות בחיי שבהן ראיתי את היתרון הגדול בלהיות תאומה.
איתי באותה המחלקה, באותו החדר ממש, היו תאומות זהות. זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שנתקלתי בתאומות זהות. אני מודה שבעוונותיי לטשתי בהן מבטים. הופנטתי מהדמיון. הן נראו אותו דבר, דיברו אותו דבר ונראה היה לי שהן חושבות אותו הדבר. בעוד אני רכשתי שתי חברות חדשות, (אחת מכל צד של מיטה) הן היו תמיד ביחד. צמודות.
אמרתי לחברה טובה, "וואו, אלוהים כמה שהן זהות". לעולם לא אשכח את המשפט שהיא אמרה לי "אריאלה, את מדברת? תסתכלי עליכן."
שיבצו אותנו לאותו הקורס וכבר במסדר הראשון גילינו שאנחנו באותה מחלקה. הופרדנו תוך דקה.
היום, כשאני רואה ברחוב או בהזדמנויות שונות תאומים, ובייחוד תאומות זהות, עוברות לי בראש הרבה מחשבות. נועצת מבטים. עם בושה. מזכירה לעצמי כמה זה לא היה לי נעים. ולהתאפק לא יכולה. יש משהו בתופעה. בצבא הבנתי שהכי טוב לי זה להיות קרובה אליה אבל לא צמודה.
היום, כשבהרבה בתי ספר יש יותר משתי כיתות מקבילות, לפחות באזור שבו אני גרה, ויותר בתי ספר בכלל, אני מקווה שיש יותר אפשרויות לייצר הפרדה. אני רוצה להאמין שכחלק מלימודי ההוראה, יתייחסו, לפחות בקצרה באחד הפרקים, לפרק הזה שנקרא: "תאומים".
צמידים לצמד
אחרי שניערתי את האבק מהזיכרונות ישבתי להוסיף עוד פרטים לערך הפרטי במילון שלי תחת ההגדרה "תאומים"
זוכרים את הודעת הווטסאפ?
התיישבתי לחשוב איך אפשר לתפור צמיד לשתי פצפונות כדי קצת להקל על הסובבים אותם. התבקשתי שגם השם יהיה כתוב וגם לצמידים יהיה צבע שונה כדי שגם בתמונות יהיה קל לזהות מי זאת מי ( רעיון מעולה!) שרטטתי שלושה רעיונות , פסלתי שניים, תפרתי אב טיפוס ואז עוד אחד וקיבלתי אישור .
הנה ככה זה נראה.
הצמידים תוכננו כדי שיאפשרו לבנות לגדול בהם ויהיו טובים לכמה חודשים לפחות.
צמיד ירוק לנטע וצמיד ורוד לרוני.
והנה הם כבר ענודים להם . אמא שלהם דיווחה שעושה רושם שהצמידים לא מפריעים להן.
*
*
*
תודה מיוחדת לאמא של נטע ורוני שענתה על השאלות שלי ונתנה את הרשות להשתמש בתמונת הידיים שלהן.
*
הפוסט הזה נכתב בשיתוף פעולה עם אחותי המוכשרת אריאלה זמיר. (היא בטח כבר הבנתם הכותבת היותר מוכשרת במשפחה). הפוסט אמנם נכתב בעקבות ענין מקצועי אבל הוא אישי מאד משקף את הנסיון שלנו -שלהן כתאומות ושלי כאחות בכורה לתאומות. יש היום הרבה יותר זוגות תאומים מאשר היו פעם-אבל איכשהו היחס לתאומים, במיוחד זהים, לא השתנה בהרבה.
*
*
חשוב היה לנו להציג את נקודת המבט הפנימית שלנו. מאד מאד נשמח לתגובות שלכם-אתם תאומים? נחשפתם לתאומים? מה אתם חושבים בעקבות מה שקראתם עכשיו?
נושא מרתק ריבי. כל כך מעניין לקרוא את החוויות שלך כאחות לתאומות זהות וכמובן את החוויה של אחותך כתאומה. אני מודה שאף פעם לא העמקתי בנושא מחשבה, מלבד לפעמים לדמיין איך זה. ועכשיו מתחילה לתהות לגבי אנשים שאני מכירה. מה החוויה שלהם.
אני כל כך אוהבת את הגישה שלך ליצירה, המחשבה מאחורי כל פרט. וכמובן התוצאה הסופית המקסימה.
הפוסט הזה מצד אחד הירגיש לי מאד טבעי וזורם, הנושא, כל החיבורים, כל ההקשרים ומצד שני כל הזמן שאלתי את עצמי אם זה בכלל יענין מישהו אחר חוץ ממני.
תודה דפנה. אני שמחה שמצאת את זה מענין.
ריבי, איזה פוסט מקסים ! היה מרתק לקרא על קשרים בין אחיות. לי יש עוד שלוש אחיות ואנחנו בהפרשים גדולים כך שלא ממש גדלנו יחד ואני מצרה על כך מאוד. היום כשאני מגדלת את בנותיי, אמנם לא תאומות אבל צמודות בגיל אני זוכה לראות כמה חזק קשר כזה יכול להיות עם נבדלות ושונות ויחוד לכל אחת מהן. קשר של אחים ואחיות אמור להיות קשר חזק מאוד. אני רואה את זה בענק אצל בן הזוג שלי.
ליהי אהובה על קשרים בן אחים אני יכולה לכתוב פוסט נפרד ושונה לחלוטין. כאן הצגנו צד מאד מסוים של קשרים בן אחאים.
אין ספק שקשר טוב בן אחים הוא משהו עם ערך מאד גבוה ומאד חשוב בחיים. לא בטוחה שהוא באמת קשור לפער הגילאים, וגם-זה משהו שמשתנה במהלך החיים ודינאמי ודורש תחזוק מתמיד.
נחמדים עד מאוד הצמידים ויפה רעיון הכתיבה הדואלית. חוץ מזה הפוסט גרם לי לשקוע בהרהורים נוגים (את יודעת למה).
הרהורים נוגים? לא לזה התכוונו… ולא אני לא יודעת למה.
וואו איזה פוסט. יש למגדלור אחייניות תאומות לא זהות ואחיינים לא זהים תאומים. ברגע שלאחותו נולדו התאומים שלה זה היה הזמן שלי לסגור את הבאסטה מחשש גדול שגם םה יהיו תאומים חחח. וברצינות עכשיו – אני חושבת שזה אחד הפוסטים הכי מרגשים שלך. גיליתי כל כך הרבה עלייך ועל משפחתך. זה היה מרגש לקרא.
תודה. והצמידים נהדרים!
מצד אחד זה היה מאד טיבעי לכתוב את הפוסט הזה-הוא נכתב ממש מהר גם אצלי וגם אצל אחותי אבל בכל פעם שקראתי חשבתי אם זה בכלל יענין מישהו, ואולי זה חשוף מידי? ואישי מידי?
חוץ מזה בהריונות שלי השאלה הראשונה שהאיש שאל באולטרסאונד היא " כמה עוברים יש שם?" הוא ממש חשש מהקטע הזה של תאומים.
משום מה אותי זה לא היטריד, וזה לא בגלל שחשבתי שזה יהיה כזה מלהיב.
תודה אהובה.
נהניתי מהסיפור האישי ומהזכרונות שהוא הציף אצלי. הצמידים האלה נראה לי שיהיו טובים עד הרגע שהבנות יגדלו וילמדו להחליף בינהן וככה לעבוד על כולם… ככה עושים כולם, לא?
לא נראה לי שהצמידים יחזיקו מעמד כל כך הרבה זמן 🙂
כל ענין התחלפויות התאומים שלהב את דמיונם של סופרים וכולנו גדלנו על סיפורים כאלה-במציאות אני אישית לא הכרתי כאלה שבצעו תעלולי התחלפות.
נושא ממש מרתק. שיתוף פעולה מצוין עם אחותך. לפעמים באמת רק רואים את הקסם שבעניין אבל לא חושבים לעומק על מה התאומים עוברים ועל החוויה שלהם. נהנתי לקרוא ולהבין יותר על זה. והצמידים מקסימים
תודה ויקי! אני לגמרי מסכימה שמבחוץ זה נראה הרבה יותר קסום, במציאות זה באמת מורכב והדברים שכתבנו הם באמת קצה הקרחון.
ריבי – זה הפוסט הכי טוב שלך ever, איך נהנתי לקרוא, לא יכולתי לעצור- משתבחת מפוסט לפוסט. אני אמא לתאומים – לא זהים, בן ובת ועדיין הם אטרקציה מושכים המון תשומת לב מעצם היותם תאומים, הם גם חברים טובים, וגם מאד שונים…בטוחה שמורכב להם. ❤
נראה לי זאת לא אני אלא אחותי הכותבת המוכשרת….תודה בשם שתינו!
בטוחה שלתאומים שלך לא פשוט ואם יש להם אח נוסף אז בכלל… מאד משמח שנהנית לקרוא.
איך אני אוהבת תאומים זהים!
אורה הכפולה היה הספר שהכי אהבתי בילדותי, ונורא רציתי תאומה זהה (ממש כמו פצפונת מפצפונת ואנטון, גם הוא של אריך קסטנר, חובב תאומים לא קטן בעצמו). לי יש אחות צעירה ממני בשנתיים, ופעם כשעוד גרנו ביחד והסתובבנו באותם מקומות, אנשים שלא הכירו אותנו נהגו לחשוב שאנחנו תאומות. אהבנו את זה 🙂
יש לי המון סיפורים מצחיקים על תאומים זהים שהכרתי, אבל זה שאתן תאהבו הוא הסיפור על הביקור שלי בקניון בסביבת מגורי, שבו ראיתי את אריאלה, ואמרתי לה הי, ורציתי להגיד לה שיפה לה אודם, ושהיא נראית קצת שונה איתו.
אחרי כמה דקות תפסתי שזו מן הסתם אחותה התאומה, שבטח נמאס לה להסביר שהיא האחות התאומה, ולכן ענתה לי הי די מנומס, ושזו כנראה הסיבה שהיא לא נפלה על צווארי, כמצופה מאריאלה 🙂
יש זוג תאומות זהות שאני עוקבת אחריהן באינסטגרם, ולמרות שבהתחלה לא הבדלתי ביניהן, עכשיו אחרי כמה שנים, אין מצב שאתבלבל ביניהן. ככה זה כשמכירים…
ללא ספק לאריך קסטנר יש חלק נכבד בחיבה של הרבה אנשים לתאומים. כמו שכתבה אריאלה זה לא פשוט להיות אטרקציה שלא לדבר על חייזר.
בסופו של יום רצינו לתת לאנשים להציץ לצד הפחות זוהר.
איזה פוסט מקסים!
חלון הצצה לעולם של צמדים, לעולם של תאומות ואחיות של תאומות.
הרעיון לצמידים והביצוע מתוקים, והתמונה לגמרי מתיקות.
בתור מורה יצא לי ללמד כמה וכמה זוגות תאומים שלמדו בכיתות מקבילות, רובם בן-בת.
חינכתי בשכבה שהיו תאומים זהים בכיתות מקבילות והם הצליחו לא פעם לעבוד עלינו המורים.
זה נגמר כשאחד בהם בחר לספר את השיער הארוך 🙂
אני חושבת ששיא ה"החלפות" היה אצל קרובות משפחה, אחת התאומות ניגשה למבחן במתמטיקה גם שלה וגם של אחותה שהיה למחרת בכיתה מקבילה.
מבחוץ זה תמיד נראה כיף אמיתי שיש איתך תמיד עוד מישהי כמוך, היה מעניין לקרוא את הצד של אחותך וגם עד כמה אנשים מגיבים עד מצב שזה ממש מעיק על האחים.
זה היה מה שנקרא-על קצה המזלג…. יש לנו סיפורי אלף לילה ולילה על תגובות של אנשים אלינו ועלינו…
תודה על המילים והביקור. <3
אני גדלתי באותה קבוצה בקיבוץ בלינה משותפת עם זוג תאומות זהות ותמיד הבדלתי בינהן וגם הייתי מודעת לקושי הרב לגדול כתאומות כל הזמן ביחס ובהשוואה לאחותך, והקושי של אנשים לזהות בינהן. ולכן כשגיליתי שאני בהריון שלישי עם תאומים התייחסתי לזה כאסון. קיוויתי שלפחות אלו יהיו תאומים בן ובת, או תאומים בנים אבל הכי שמחתי שלא יהיו זהים. נולדו תאומות בנות, ולמרות השינוי המחשבתי העצום שעשיתי בזמן שעבר (הן בנות שלוש) אני עדיין חושבת שעדיף לבוא לעולם לבד. אבל פגשתי במעלית זוג אמהות, שסיפרו שהן תאומות (לא אחת של השנייה, לכל אחת תאומה אחרת) ושתיהן אמרו לי שזה כייף, אז זה נותן לי אופטימיות ביחס לבנות שלי ולחיים שלהן כתאומות.
הפוסט שלך ריבי מעולה! ואני חייבת לומר שעניין ההבדלה מאוד הטריד אותי לפני שהבנות נולדו, וכמובן שהיו גם בילבולים מצחיקים בהתחלה, הצמידים שלך הם רעיון נהדר!
סופסוף מישהי עם קשר ישיר לתאומים! אני מתנצלת אם היה נשמע מדברינו שהכל שחור. ממש לא. היה חשוב לנו אבל להאיר צד קצת פחות מוכר וזוהר בחיי תאומים וכל מי שקשור אליהם. אני בטוחה שהבנות שלך גדלות בבית אוהב תומך וכזה שישאל יתענין ויקרא כל מה שהוא יכול על הנושא (ויש המון חומר והמון אנשים שמתמחים בזה כי מספר התאומים בעולם קפץ באופן חסר תקדים משנות השמונים).
תאומים זה גם מיוחד ויפה וכפול שמחה וכפול צחוקים… תודה על התגובה שלך! שמחנו מאד.
כולן מספרות על תאומות/ים שהכירו… וגם אני 🙂
איילת והדס, תאומות זהות שהכרתי אותן בתנועה והקטע הגדול היה ששתיהן לבשו תמיד חאקי-חאקי עניבה ונראו עוד יותר דומה! אבל אחרי היכרות קצרה לא הבנתי איך יכולתי שלא להבדיל, הן היו כל-כך שונות (למרות החאקי והתספורת הזהה) בחיתוך הדיבור, במבט, באופי, בחיוך.
אחל׳ה פוסט ואחל׳ה צמידונים.
איזה קטע שקראו להן איילת והדס… כי לבת אחת שלי קוראים איילת ולשניה התלבטנו בן הדס ואפרת ובסוף קראנו אפרת… סתם זה קפץ לי.
ברור שהבדלת בינהן-מי אם לא את?
יופי של פוסט מנש נהנתי לקרוא,מדהים הקטע הזה שלך עם תאומים, למעט ילדות מוקדמת עם שני זוגות תאומים זהים בשכונה כמעט ולא נתקלתי בתאומים זהים ודווקא לאחרונה בת דודתי ילדה תאומים זהים ואשת אחי בהריון עם תאומים זהים ואין לנו ממש מושג מאיפה זה בא, אז הפוסט הזה הגיע ממש ברגע הנכון.
שני זוגות תאומים ככה בצפוף זה חתיכת אתגר. תשמרי את הפוסט בשבילן שיקראו. תודה על התגובה , משמח לקבל אורחים חדשים.
איזה פוסט מעולה! נהנית לקרוא אותך תמיד והפעם, כנראה מפני שהנושא קרוב ללבי, נהנתי עוד יותר.
בנותי הצעירות הן תאומות זהות (דיברנו על זה פעם?). הן כבר בנות שבע ולפעמים אנחנו מדברות על זה ותוהות ביחד אם ה״זוגיות״ הזו נעימה להן או שהיו מעדיפות להיות אחיות נפרדות… השנה החולפת, כשלמדו בשתי כיתות נפרדות לראשונה, הביאה עמה התמודדויות חדשות. בינתיים אנו עומדים בהן בגבורה. אני מניחה שהרבה תלוי גם בנו, הסביבה הקרובה, ביחס שלנו, ביכולת שלנו לאפשר לכל אחת לפתח את האינדיבידואליות שלה ולא לקשור אותן זו בזו בכל פעילות או החלטה. יכולה לומר שאלו שלא מבדילים ביניהן הם אלו שלא באמת מנסים… מצד שני כשאני לא זוכרת מי לבשה את החולצה הוורודה ורואה אותן מהגב, גם אני מתבלבלת ?.
הצמידים מתוקים! הרעיון יפה וגם הביצוע! אולי זה היה עוזר לאחים שלי ששמרו בגיל חודשיים על הילדות והיו בטוחים שהחליפו לשתיהן חיתול אבל בעצם החליפו לאותה אחת פעמיים…
בטח שדיברנו על זה! אני ממש שמחה שזה היה לך מענין לקרוא, באמת שלא היה לנו מושג כשכתבנו את זה האם זה יענין מישהו.
אין לי ספק שהכל מתחיל בבית ולכן כמו שאתם תתיחסו אליהן ככה גם הסביבה. אחיותי הלכו לכיוונים שונים לגמרי מבחינת התפתחות מקצועית ואישית ומחזיקות בדעות שונות .
אם את חברה בקבוצות של תאומים את מוזמנת לשתף את זה שם, אולי זה יענין עוד הורים לתאומים.תודה נעמה!
זרקת אותי לילדות, היתה לי חברה טובה תאומה. היא ואחותה הסתובבו באותם מעגלים אבל היה לי ברור שחשוב לה שיהיו לה גם חבאות שהן רק שלה.
היה כל כך מעניין לקרוא מנקודת מבט של תאומה, וחהכער קצת יותר אותך דרך המשפחה.
מעולה שאת!
תודה אסנת! נראה לי שבגיל נעורים ואולי גם בצבא זה די קשה שיהיו חברות שהן רק של תאומה אחת, אחר כך זה נעשה יותר קל.
נראה לי שהמעולה זאת הכתיבה של אחותי…
נהניתי מאוד מהפוסט! אנו הורים לשני זוגות תאומים, שניהם לא זהים (צמד בנים, ואחריהם בן ובת). לפני לידת הצמד הראשון, ראיינתי ארוכות את אחיי התאומים (גם אני מוקפת… !) מה השמחות בעניין ומה הקשיים, איפה הם חוו יתרונות ואיפה התמודדויות.. כמובן שראיינתי כל אחד מהם לבד. שאלתי גם את אמא שלי, ואמהות נוספות לתאומים ולתאומות (וזה שונה!) וגם אמא אחת גם לשלישיה..
ואז קלטתי כמה חשוב שההורים יתפסו כל ילד כאישיות בפני עצמה. אולי זה המפתח. הכי קל לי, עד היום- כשהגדולים בני 11 והצעירים בני 7- לדבר אל הצמד כיישות אחת: מה תרצו לאכול? איך היה לכם בבית הספר?.. זה נשמע בנאלי מה שאכתוב, אבל ככל שאנחנו כהורים, נכבד ונפתח כל ילד מתאומים (וילד בכלל…) כבעל אישיות עצמאית, מרגע הפנייה אליהם והנחות היסוד המוקדמות ביותר, כך רבים הסיכויים שכל ילד יפתח לעצמו אמת פנימית שתחסן אותו מהשוואות לא נעימות והתייחסות נוטלת יחודיות,
ותאפשר לו להנות מהקירבה של התאום, שאין דומה לה בעולם..
תודה לך על השיתוף!
וואו! לא ברור לי איך פיספסתי את התגובה שלך! יש לכם ללא ספק נסיון אישי רב בנושא. תודה שקראת והגבת!
אוי הצמידים מקסימים. אחלה רעיון!
תודה רבה! כאמור הרעיון של האמא של התאומות אני רק בצעתי.
איזה סיפור יפה רקמת כאן, ריבי
תמיד חלמתי על אחות תאומה, כמו אורה הכפולה
ואין ולא היתה לי אפילו אחות 'רגילה'
רק שני אחים
וגם לא בת, שרציתי להיות לה אמא יותר טובה מזו שאמי היתה לי
ויש לי רק בן
.
תאומים מרתקים אותי. מבחינות רבות מאוד
תודה על הסיפור
תאומים מרתקים את כולם-אולי חוץ מעצמם,שלא מכירים משהו אחר ומי שחי איתם שבשבילו הם "סתם"עובדת חיים.
משהו בכפילות מרתק אותנו. אמהות טובה לא קשורה למין הילד אלא לסוג האמא-די בטוחה שאת ניחנת בכל מה שצריך לאמהות טובה.
תודה על המילים חן.
אשמח לדעת כיצד ניתן לרכוש צמידים
שלחתי לך מייל.
הי, אשמח לברר פרטים לגבי רכישת הצמידים לתאומים. תטדה מראש:)
אני מעוניינת ב2 צמידים, אחת בשם אורי ואחת בשם נטע.
שלחתי לך הודעה במייל