kalinka
  • בית
  • אודות
  • חנות
  • צרו קשר
  • הבלוג של קלינקה
  • בית
  • אודות
  • חנות
  • צרו קשר
  • הבלוג של קלינקה
ראשי » אישי » זכרונות » שנינו
אוקטובר 29, 2018 46 תגובות

היא ואני נפגשנו כמעט כל יום בחיים הוירטואליים-בבלוגוספירה, בפייסבוק. כשיכולנו גם באמת-בבית קפה או בסדנה. מפעם לפעם מצאנו בינינו יותר ויותר נקודות משותפות. זה די הפליא אותנו כי בראיה של שתינו היינו ממש ממש שונות. לפעמים זה היה מצחיק, לפעמים מפליא, כמעט תמיד אמרנו :" יו! גם אצלי זה ככה!" היא כתבה בפתיחות וברגישות על דברים, אני הייתי קמצנית במידת החשיפה  שלי במיוחד כשזה ערב אנשים אחרים. היו לנו הרבה שיחות על זוגיות כי שם גילינו שיש לנו ה-מ-ו-ן דברים משותפים. אחרי שהיא כתבה את סיפור החתונה שלה היתה לנו שיחה ארוכה שבה סיפרתי לה את שלי. היא ידעה לזהות סיפור טוב  ופתחה במסע שכנוע שמטרתו לגרום לי לספר אותו לעולם.  אני טענתי שזה לא מעניין אף אחד, כן נכון זה אחלה סצינות מסרט, ואם יש משהו אחד שהייתי משנה בחתונה שלי ושל האיש זה את הצילומים. הם בסדר-הם לא נשרפו, רואים את כולם והם לגמרי משקפים את התקופה שבה הם צולמו אבל כשמסתכלים עליהם היום… פחות.

שתי נשים צוחקות
Photo by Sharon McCutcheon on Unsplash

כל שנה מאז אותה שיחה כשהתקרב יום הנישואין שלנו חשבתי אם לכתוב את הסיפור . כל שנה היתה לי סיבה אחרת למה לא. כנראה שבאמת לכל דבר יש את הזמן המדוייק לו.

צרוב בזכרון

התמונות הכי טובות לא צולמו בכלל.  עם כל הצער שבכך לפעמים אני מעדיפה את זה ככה. ככה אני מריצה  אותן אצלי בראש והן ממש  שם-לא רק במראה-גם בתחושה, בריח, בנשימה.

שני אנשים מגיעים למלון באמצע הצהריים ומחכים למפתח לחדר.  הם מתחתנים בערב אבל שום דבר לא מעיד על כך. הם לא אמרו שום דבר בקבלה. אין להם מלווה ובטח לא פמליה. סתם זוג ששכר חדר ללילה. בעוד הם מחכים למפתח לחדר חוצה את הלובי כלה. לבושה מאופרת מתוסרקת. " לאן היא הולכת?" שואל הגבר ויש קצת פאניקה בקולו.  " להצטלם" אבל עכשיו השעה 15…" "אז?" זה לוקח זמן…" " אני הולך לעשות סייסטה" הוא מפטיר.

הרכב השכור הקטן שלהם חונה בחניון רחוק. יומיים קודם האוטו שלהם התקלקל ואושפז במוסך. הוא לקח את כל הדברים שחייבים (סיכות ראש וטישו והשפתון שלה אבל גם מברג ומפתח שבדי רק למקרה וגם האוטו השכור יחליט לעשות בעיות…) והלך להביא אותו. היא מחכה שיתקשר מהקבלה ויגיד לה לרדת למטה. היא מקווה שאף אחד לא יפגוש אותה במסדרון או במעלית אבל יודעת שזה כנראה לא יקרה. היא חושבת רק כמה דקות קדימה, איך לעבור את המסדרון, לרדת במעלית, לתת את המפתח בקבלה.

היא יוצאת מהר מהחדר וצועדת למעלית. את ההינומה היא מחזיקה מאחורי הגב, אולי ככה לא ישימו לב שהיא כלה. המעלית ריקה אבל אוספת נוסעים בדרך. היא רואה את ההפתעה על פניהם, את התרחבות האישונים כשהם מבינים שהיא כלה. היא מתנהגת כאילו כולם שקופים ובתמורה גם היא הופכת לשקופה.

היא צועדת מהר דרך הלובי מכוונת לדלפק הקבלה. מבטים  עוקבים אחריה. היא כמעט זורקת את המפתח לחדר על פקידת הקבלה המופתעת ויוצאת החוצה למכונית הזעירה שדלתה כבר פתוחה  ומחכה לה. הוא יושב ליד ההגה והמנוע פועל,על הכיסא והשטיח פרוס סדין צבאי, כדי לא ללכלך את השמלה והנעליים .

התחנה הבאה חנות הפרחים. את הפרחים היא הזמינה לבד. ביום אחד של סידורים בעיר הגדולה נכנסה לחנות הפרחים הזערורית  זאת שתמיד היו עוברים לידה בטיול הלילי שלהם ושבכל לילה היתה מוצפת אור ורוד. הן יכינו לה corsage הזר הזה שעונדים על היד כך שלא צריך להחזיק כלום.

צפון רחוב דיזנגוף הוא לא מקום רחום לחניות. האיש עוצר במסלול הנגדי  מול החנות והיא יורדת. יום קודם ירד מבול והכביש מלא רפש. בתנועה שלא ידעה שהיא מכירה בכלל היא אוספת  את שולי השמלה וצועדת בצעדים קטנים ומרחפים,  עוקפת שלוליות ונזהרת מנתזי רפש. התנועה נעצרת. מכוניות צופרות לה. פתאום זה משמח אותה. מישהו מוציא את הראש מהחלון וצועק:" תברח גבר! עוד יש לך זמן…" עונה לו קונצרט של  שאגות מזל טוב. עכשיו היא כבר צוחקת.

" יו איזה יפה את!" המוכרת מסובבת את הסיבובים האחרונים סביב הצמיד שלה. " את חייבת פרח בשיער, יש לך סיכה?" סביב החנות יש כבר קהל קטן. לא כל יום חוצה כלה את הרחוב ועומדת בחנות  פרחים תוך שהמוכרת שוזרת פרח בשערה.

עכשיו הלב שלה דופק חזק כשהיא חוזרת למכונית. "יפה!" הוא אומר לה כשהיא נכנסת. הלב שלה דופק מהר מהר. בעניים הכחולות שלו יש שקט ואהבה כשהמכונית הקטנה מאיצה לכיוון האולם.

פסט פורוורד 

היא כבר לא פה לקרוא אותו אבל הבטחות רצוי לקיים. אין אף תמונה מכל אותם רגעים שכתבתי פה, אני מקווה שכתבתי אותן כך שכל אחד יכול לתאר אותם לעצמו, ובחרתי תמונות שהיזכירו לי את התמונות שצרובות אצלי בזיכרון.

ואי אפשר בלי שיר. השיר הזה יחד עם עוד הרבה שירים על אהבה נכלל בדיסק שנתתי במתנה לאיש שלי באחד מימי הנישואין שלנו.

אני בדרך כלל כותבת כאן על יצירה, זאת יצירה קצת אחרת-יצירה של חיים משותפים, זוג שגם הפך למשפחה, ומאז ועד היום הם אנחנו יוצרים ביחד כל יום משהו קטן וביחד חיים מציאות ואהבה.

אני אשמח אם תגיבו-זה תמיד נפלא לקרוא מה אתם חושבים.

פורסם ב: זכרונות, כללי תגיות: couple, love, marriage, memories, אהבה, זוגיות, זכרונות, נישואין, סיפור אישי
« הקודם
הבא »

46 תגובות

  1. אולה אוקטובר 29, 2018 בשעה 5:37 pm הגב

    התרגשתי…
    נשמע מסתורי קצת ומיוחד 🙂

    • ריבי אוקטובר 29, 2018 בשעה 5:51 pm הגב

      יצא מסתורי? אולי קצת. וכן זה היה מיוחד ולכן החלטתי לכתוב את זה. תודה על התגובה אולה.

  2. גית אוקטובר 29, 2018 בשעה 5:50 pm הגב

    מקסימה, ריבי.
    ומקסים הפוסט. ומענג ומעלה זכרונות ממקומות וזמנים אחרים והבהובי חיים של עכשיו.
    ברכות יקירה ❤

    • ריבי אוקטובר 29, 2018 בשעה 5:56 pm הגב

      לגמרי זמנים אחרים. ואיכשהוא הוא חי בתוכי כל הזמן,הזמן האחר הזה ,מתערבל ומתערבב. תודה גית. <3

  3. אורה גזית - חלומות שמורים אוקטובר 29, 2018 בשעה 7:11 pm הגב

    איזה יופי של פוסט, ריבי. כמה עדינות וריחוף נודפים ממנו. אהבתי את הסיפור בגוף שלישי, וגם את התמונות שנבחרו לקשט את המילים. מאחלת לכם עוד ימים רבים של אהבה וחברות 🙂

    • ריבי אוקטובר 29, 2018 בשעה 7:22 pm הגב

      תודה רבה אורה. היה לי קשה עם התמונות-היו לי בראש תמונות מסוימות שרציתי להכניס ולא מצאתי. שמחה שאלה שבחרתי התאימו.

  4. יעל רוזנולד יניב אוקטובר 29, 2018 בשעה 7:52 pm הגב

    זה סיפור נפלא, וסיפרת אותו היטב, שממש הרגשתי אותו קורה לי מול העיניים.
    גם אנחנו השתדלנו שלא להפוך את האירוע שלנו למשהו "גדול מהחיים". נסענו ביחד בניסאן החבוטה שלנו. הוא נהג. אני ישבתי לידו. מאחורה דחסנו את הצלמת. לא שכרנו גם מישהו שיסריט. לא קישטנו את האוטו, אבל תלינו שלט קטן "אוטו חתנכלה" שהדפסנו במדפסת הביתית, רק כדי שייזהרו עלינו קצת יותר בדרך. היו עוד הרבה רגעים כאלה של קסם. ונחמד לי עכשיו שבזכות הפוסט שלך, אני נזכרת בהם.

    • ריבי אוקטובר 30, 2018 בשעה 6:33 am הגב

      האמת? עד שהתחילו להגיב לא כתבתי אף פעם על זה מהזוית הזאת. זה די מדהים בכלל שזה השתקף בסיפור והיה כל כך נוכח לאחרים כי זה בכלל לא היה האישיו. וכן-ארגנו חתונה בשלושה חודשים, היא נראתה בדיוק כמו שרצינו, היו שם רק אנשים שהכרנו ואהבנווהרבה זמן אחר כך אנשים עוד הזכירו לנו בכל מיני ארועים כמה הם נהנו. שמחה שהזכרתי לך רגעי קסם-זה חשוב לזכור אותם.

  5. ליאת בלזר אוקטובר 29, 2018 בשעה 8:24 pm הגב

    יכולתי ממש לראות אותך רצה בין השלוליות לחנות הפרחים..הסנפתי את ריחו של צמיד היד.פוסט נפלא , מרגש ומלאאאא ענווה ואהבה.אהבתי מאוד.מזל טוב!!

    • ריבי אוקטובר 30, 2018 בשעה 6:36 am הגב

      יש לי סוג של פנטזיה שיום אחד אני אכנס לסרט ואראה את הסצנה הזאת ואגיד " איזה כיף שזה קרה לי " תודה ליאתי.

  6. דפי אוקטובר 29, 2018 בשעה 9:32 pm הגב

    איזה סיפור רומנטי, ריבי. כתוב בצורה כל כך יפה

    • ריבי אוקטובר 30, 2018 בשעה 6:37 am הגב

      בממוצע אנחנו לא רומנטים… אני רומנטית בהתפרצויות והאיש? רומנטיקה ממנו והלאה. שמחה שנכתב לי יפה-תודה דפי, נשיקות.

  7. נורית לבנת אוקטובר 29, 2018 בשעה 9:39 pm הגב

    וואו ריבי, איזה תאור עוצר נשימה ופורט על נימי הלב. רגע אינטימי טהור שהיטבת לתאר. תודה שסיפרת. זה נותן תקווה. ?
    רק אושר לעד!

    • ריבי אוקטובר 30, 2018 בשעה 6:38 am הגב

      לתת תקווה זה ממש גדול. ריגשת אותי נורית. תודה!

  8. גל אוקטובר 30, 2018 בשעה 3:56 am הגב

    אח ריבי, איזה פוסט… אני רואה אותך ואת התנועה הזו שלא ידעת על קיומה . לעוד שנים רבות של ביחד.

    • ריבי אוקטובר 30, 2018 בשעה 6:40 am הגב

      נזכרת בתמונות שלך עם היד השבורה…התנועה הזאת… היא היממה אותי בעיקר כי לא היתה לה סיבה-השמלה שלי לא היגיעה עד הרצפה… ועדיין היא יצאה.
      תודה רבה יקרה. נשיקות וגעגועים.

  9. טל בר אוקטובר 30, 2018 בשעה 5:06 am הגב

    איזה סיפור מקסים, והכתיבה שלך ככ אחרת כשזה באישי. תמשיכי…רוצים עוד

    • ריבי אוקטובר 30, 2018 בשעה 6:43 am הגב

      אין כוונות להפסיק-במיחד כשמקבלים בוסט של רוח במפרשים. תודה אהובה.

  10. עידית מיכאלי זיו אוקטובר 30, 2018 בשעה 5:11 am הגב

    ריגשת – מקסים

    • ריבי אוקטובר 30, 2018 בשעה 6:44 am הגב

      גם את. תודה.

  11. אסנת ברק אוקטובר 30, 2018 בשעה 5:55 am הגב

    כמה רוך יש בסיפור שלך והמון אינטימיות. עם הקוראים, עם בן הזוג… ושמחתי שהרשית לעצמך של אז לצחוק ולהיראות. אין כמו זכרונות של אהבה ❤
    נשביתי…

    • ריבי אוקטובר 30, 2018 בשעה 6:42 am הגב

      בענין צחוק ולהראות נראה לי שעצמי של אז ועצמי של היום לא השתנו הרבה… משהו שכדאי לשפר.
      תודה רבה אסנת.

  12. יונית אוקטובר 30, 2018 בשעה 7:01 am הגב

    ריבי אלו הן תמונות בזכרון של אהבה וצניעות ודרך ארץ ובעיקר המוו אהבה!!! מזל טובים ענקיים

    • ריבי אוקטובר 30, 2018 בשעה 7:33 am הגב

      הן צרובות חזק אבל אני חושבת שמשהו בי רצה שהן תהינה צרובות גם על זיכרון אחר ושישארו גם אחרי שהזכרון שלי כבר לא יהיה פה.
      יש לי פנטזיה לראות את הסצנה הזאת פעם בסרט ולדעת שלי שזה קרה על אמת. נשיקות יוניתוש.

  13. יפית גרוברג אוקטובר 30, 2018 בשעה 7:07 am הגב

    ריבי, התיאור שלך נפלא והצלחת לגרום לי לדמיין את הפריימים שלא צולמו. כיף לך שהתמונות צרובות ונמצאות איתך כל הזמן. מאחלת לכם עוד הרבה רגעים מרגשים.

    • ריבי אוקטובר 30, 2018 בשעה 7:37 am הגב

      אני מאד שמחה שהן צרובות אצלי אבל חשבתי שגיבוי זיכרון זה לא פתרון רע…
      תודה רבה יפית.

  14. חיה גולן אוקטובר 30, 2018 בשעה 1:37 pm הגב

    ריבי מתוקה,
    הכנתי את עצמי לדרמה גדולה, לחשיפה מטורפת… קיבלתי סיפור אינטימי ועדין שמרפרף על הלב ומשאיר חיוך בזוית העין.
    ציירת אותו ביד אמן ובשפת הרגש וכל מה שבא לי עכשיו זה לתת לך חיבוק ענק.

    🙂

    • ריבי אוקטובר 30, 2018 בשעה 7:23 pm הגב

      כשכתבתי ששלושים פעם שיניתי את דעתי לא הגזמתי… זה סוג של דרמה מהחינתי וגם חשיפה. עד היום זה משהו שצרוב בזכרון שלי ושל האיש (יש מצב שרק בשלי…) ועכשיו הוא פתוח לעולם.
      תודה על המחמאות וגם על החיבוק . חיבוק בחזרה.

  15. לילך אוקטובר 30, 2018 בשעה 3:27 pm הגב

    ריבי, זה מקסים!!! ריגשת ששיתפת, אני מזדהה עם סיפור החתונה הצנוע שלך, מצליחה לדמיין אותך בפריימים השונים ונזכרת בשלי…. 🙂 המוני איחולים לשנים רבות של זוגיות משובחת, אהבה ותשוקה!

    • ריבי אוקטובר 30, 2018 בשעה 7:27 pm הגב

      איזה איחולים שווים! תודה רבה לילך.

  16. אילת אוקטובר 31, 2018 בשעה 3:59 am הגב

    איזה פוסט מקסים ומרגש ריבי, לחיי המון שנים נפלאות והרבה פוסטים מרגשים שכאלה.

    • ריבי נובמבר 2, 2018 בשעה 3:09 pm הגב

      תודה רבה איילת! מאחלת לעצמי לזכור הכל.

  17. רחלי אוקטובר 31, 2018 בשעה 5:58 am הגב

    כתוב נפלא, עדין ורומנטי כמו תסריט של סרט מסתורי. היום, הכל כל כך חשוף, שאין כבר צורך לדמיין כלום. הסיפור הזה מזכיר כמה זה חסר ❤

    • ריבי נובמבר 2, 2018 בשעה 3:11 pm הגב

      נכון! לדעתי זאת הסיבה המרכזית שאני מעדיפה ספרים על פני סרטים-זה משאיר מקום לדמיון ומפעיל את הזיכרון. תודה רחלי.

  18. מיכל שטיינר אוקטובר 31, 2018 בשעה 8:23 am הגב

    זכית.
    זכית בזיכרון המיוחד,
    וביכולת לספר אותו ככה יפה,
    והעיקר והכי הכי חשוב,
    זכית באהבה, באיש הזה.
    הכל כלול,
    ואין צורך לאחל כלום,
    כי את זו שיודעת לעשות את זה,
    זה שלך.

    • ריבי נובמבר 2, 2018 בשעה 3:12 pm הגב

      נשארתי בלי מילים מיכלי.תודה יקירה.

  19. סיגל אוקטובר 31, 2018 בשעה 11:07 am הגב

    איזה יופי של סיפור. באמת מימים אחרים. מעלה הדים של זכרון גם אצלי. טוב שגיבית את הזכרון שלך במקום נוסף. חיבוק.

    • ריבי נובמבר 2, 2018 בשעה 3:14 pm הגב

      אני ערה בשנים האחרונות באופן מכאיב לאובדן של זכרונות, תמיד נראה לנו שהם יהיו שם בשבילנו ולא כך הוא הדבר. אז גיביתי. תודה סיגל.

  20. תמרי סלונים ליבס אוקטובר 31, 2018 בשעה 11:54 am הגב

    ריבי אהובה ויקרה לי מאוד,
    חתונה זה זכרון שבנוי מכל כך הרבה פיסות, פאזל מלא חלקים. של הלפני, של החתונה, של האחרי, של החיים…
    התמונה השלמה שנוצרת משתנה עם השנים. רגעים שאנחנו זוכרים יותר, או פחות, חלקי פאזל שלפעמים יוצאים מהמקום ואז חוזרים… וגם פאזלים שמתפרקים.
    הסיפור שלכם הוא פאזל נפלא של רגשות, של אהבה, מראות וצבעים וגם ריח. חשה ממנו געגועים לתקופה בחיים שהרבה מאיתנו היינו רוצים לקפוץ אליה לכמה שעות ולהגיד לה שלום… (רק לכמה שעות)
    יכולתי לדמיין כל סצנה וסצנה שתיארת שם, אני בטוחה שהיית כלה כל כך יפה, עדינה, שמחה וקורנת. לפעמים התמונות הכי טובות הן אלו שהמוח צורב, לא הפילם.
    סיפרת וכתבת נפלא את הרגעים האלו בדרך מיוחדת ואצילית.
    אני מאחלת לכם עוד שנים רבות של אהבה, חברות שיתוף וזוגיות מיטיבה ומחבקת.
    וחיבוק גדול ממני!!

    • ריבי נובמבר 2, 2018 בשעה 3:19 pm הגב

      תמרי אהובה,הפאזל הזה של הזכרון כל כך שביר וכל כך מתעתע… והוא לא איתנו לתמיד. בגלל זה הרגשתי צורך להעלות אותו על זכרון מסוג שונה-כדי לגבות אותו כדי שהוא לא יאבד או יתפורר ואי אפשר יהיה לשחזר. אני חושבת שהיום אני הרבה יותר יפה קורנת ושמחה ממה שהייתי ככלה-אפילו שעבר כל כך הרבה זמן… לוקחת את האיחולים שלך בשתי ידיים ואומרת אמן ותודה. נשיקות.

  21. יעל נובמבר 1, 2018 בשעה 1:41 pm הגב

    כתוב נפלא ,עדין ,מלא אהבה.
    הלכתי איתך בין השלוליות לחנות הפרחים בצפון ת"א.
    וגם אני צחקתי מהתגובות הכל כך ישראליות.
    המשיכי לכתוב.

    • ריבי נובמבר 2, 2018 בשעה 3:20 pm הגב

      תודה רבה רבה!

  22. מיכל אגם אליסון נובמבר 4, 2018 בשעה 12:42 pm הגב

    פוסט מרגש שמעלה הרבה מחשבות על החיים והפשטות והיופי, הרבה מזל טוב לכם

    • ריבי נובמבר 15, 2018 בשעה 4:33 pm הגב

      חיים פשטות ויופי. הרחבת את ליבי. תודה.

  23. דפנה אלוש נובמבר 9, 2018 בשעה 7:43 am הגב

    וואו ריבי. כמה קסם. בהחלט יכולתי לדמיין כל סצינה ותמונה. כמה יופי ועדינות יש בסיפור הזה וכתוב כל כך נפלא. המון המון מזל טוב לכם.

    • ריבי נובמבר 15, 2018 בשעה 4:34 pm הגב

      אני מודה כל יום על הקסם הזה. תודה דפנה.

השארת תגובה

ביטול

  • ריבי הולצמן

    אני ריבי.
    אחרי דוקטוראט ועשרים שנות מחקר החלפתי את חלוק המעבדה בסינר יצירה. יצאתי למסע אישי ויצירתי, ואני מעצבת ויוצרת מוצרי טקסטיל יחודיים לילדים ומבוגרים. בזוגיות רבת שנים עם עידו ואמא של שתי בנות שהן היצירה הכי מוצלחת שלי. מתבוננת תמידית. חוקרת כל הזמן איך לתרגם רגשות ואסוציאציות למילים צבעים ומרקמים ולתת למתבונן את התחושה שהיצירה נוצרה במיוחד בשבילו. זה המקום שבו אכתוב על דברים שמעניינים אותי -על יצירה, על עסקים חדשים, על אומץ ופחד על התחדשות והתבוננות השראה ואמנות. אשמח אם תבחרו להצטרף .

    פוסטים נבחרים

    ישן מפני חדש תוציאו

    קוראים בדרך

    פוסטים אחרונים
    • באתי לשחק
    • איך מסמנים התחלה?
    • הדרכה-איך להכין לוח גיר
    • ימים לבנים
    • מחברת משלך-הדרכה.
    קטגוריות
    • Custom order
    • DIY
      • הדרכות
    • אישי
      • התחלות
      • זכרונות
      • נסיעות
      • ספרי קריאה
    • כללי
    • מוצרים
      • ספרי זכרונות
      • תפירה
        • Baby books
        • Baby quilt
        • Quiet book
        • בדים
        • מגבות ברדס
        • ספרי פעילות
        • ספרי תינוקות
        • שמיכות טלאים
    • ספרים תפורים בהזמנה
    • תמונות
    כל הזכויות שמורות ל-KALINKASTUDIO

    גלילה לראש העמוד
    0

    Your Cart

    דילוג לתוכן
    פתח סרגל נגישות כלי נגישות

    כלי נגישות

    • הגדל טקסטהגדל טקסט
    • הקטן טקסטהקטן טקסט
    • גווני אפורגווני אפור
    • ניגודיות גבוההניגודיות גבוהה
    • ניגודיות הפוכהניגודיות הפוכה
    • רקע בהיררקע בהיר
    • הדגשת קישוריםהדגשת קישורים
    • פונט קריאפונט קריא
    • איפוס איפוס