יש מצב ששכחת איך כותבים
נשבר פה שיא. לא אחד שאני גאה בו.
נעדרתי מכאן שבעה חודשים. נכון, יש נסיבות מקלות אבל עדיין, זה המון זמן לא לכתוב בבלוג. לא מעט פעמים התעורר בי רגש האשמה אבל הוא לא גרם לי להתיישב לכתוב את המון המילים שהתרוצצו לי בראש. משהו תמיד היה חסר.בכל פעם צץ תרוץ אחר-
אף אחד עכשיו לא קורא כלום,
זה לא הזמן המתאים,
את מי זה מענין עכשיו.
באופן כללי הרגשתי שיש לי המון מה להגיד אבל זה היה כמו ערימת פתקים שנפוצה לכל רוח. ואז זה היגיע, מילים שגרמו לי להבין איך הכל מתחבר. הדבק שחיבר את כל המילים שלי וכל הפתקים ביחד.
איפוא הייתי ומה עשיתי
העברתי את ינואר ופברואר בקדחת של משימות כשהמטרה היתה אחת-לחשוף לכולכם את החנות אונליין שלי ב15 למרץ. למה דווקא? זה יום ההולדת של סבתא קלינה שלי וחשבתי שזה סימלי ונהדר לפתוח חנות שנקראת על שמה ביום ההולדת שלה. חוץ מזה היה גם עניין פעוט של לארגן מסיבת פרידה להמון אנשים כי האיש עבר מקום עבודה והיו הרבה אנשים להפרד מהם.ואז באה הקורונה. היינו עסוקים כמו כולם בלהבין מי נגד מי , כמה זמן זה יקח ועוד מליון שאלות שכולם שאלו את עצמם. אני הייתי עסוקה בלחפש אינפורמציה אמינה על הוירוס ואיך אפשר להגן על עצמינו מפניו. הידע המדעי שלי תמיד שימושי פתאום הוא נהייה עוד יותר.
עיכבתי את העליה לאויר של החנות. מי יקנה עכשיו? וחוץ מזה תכף זה מסתיים….
זה לא יסתיים כל כך מהר
סגרו אותנו…. זה היה מוזר אבל האמת שבשבילי לא היה כאן איזה שהוא שינוי גדול-אני ממילא עובדת מהבית. לא ששמחתי שהגבילו את צעדי ל 100 מ' מסביב לבית ואחר כך ל 500 אבל המצב שלי היה יותר פשוט משל הרבה אנשים אחרים. בניגוד לאחרים סדר היום שלי לא השתנה בהרבה-לא ראיתי סדרות, לא סידרתי ארונות או את הבית, לא בישלתי יותר ממה שאני מבשלת בדרך כלל… החלפתי את שיעורי הפילאטיס בהליכות מסביב לבלוק. במקום לתפור מוצרים לחנות תפרתי כריות לבית. הדאגה העיקרית שלי היתה נתונה להורים המבוגרים שלי. הנחמה היתה ברגעים קטנים של שפיות ובאפשרות להודות על דברים שביום יום פחות שמים להם לב-על כך שאני גרה בשדירה והליכת הערב שלי טובלת בשפע של ירוק. על קשת שיצאה אחרי הגשם. על כך שגם אם אין בייצים עדיין יש לנו אוכל על השולחן ואפשרות גם לקנות אותו וגם לבשל. על העבודה החדשה של האיש שאינה תלויה בטיסות…על כך שהצלחנו לחגוג לבנות יום הולדת –רק משפחה גרעינית אבל היה טעים נעים וכיף. בניגוד לרואת השחורות שאני הייתי אופטימית.
אני זוכרת את הרגע המדוייק שבו זה השתנה. שבו הבנתי שזה משהו אחר ושונה ושהחוויה המוזרה הזאת תשפיע עלינו בצורה עמוקה. זה היה כשהודיעו לנו שקרובת משפחה יקרה נפטרה. היא לא נפטרה מקורונה ונפטרה בשיבה אבל העובדה שלא יכולנו להיות עם המשפחה ולהקיף אותם בתמיכה ואהבה היתה קשה במיוחד.
ואז אמא שלי נפטרה
זה קרה מאד מהר. 65 שעות עברו מהרגע שבו הביא אותה האמבולנס לבית החולים ועד שנפרדנו ממנה לתמיד. לא פשוט לי לשתף משהו כל כך אישי ומורכב. אבל זה חלק ממה שקרה ויש לזה כמובן השפעה עצומה על כל מה שקרה וקורה. הפרטים אינם חשובים. מה שחשוב הוא שהבנתי בעוצמה חזקה עוד יותר כמה ריחוק חברתי הוא הרבה יותר מהמנעות מהדבקה. זה לא היה פשוט. התקופה הראשונית המורכבת הזאת זאת שנמצאים בה ביחד לשבעה ימים, לוקחים פסק זמן מהעולם האמיתי ומתכנסים פנימה לא היתה לנו. אני מעריכה כל אחד ואחת שהתקשרו אלינו להביע צער ואהבה ודאגה.
ואין ברירה אלא להמשיך קדימה. בכלל זוהי תקופה של שינויים שבה גמישות וסתגלנות הן תכונות חשובות מאין כמותן. זאת גם היתה הסיבה שלמרות שזה היה נראה לי ניצול ומשהו לא ראוי להרויח ממנו כסף התחלתי לתפור מסכות רב פעמיות מבד ולמכור אותן. תפרתי לנו מסיכות בד הרבה קודם. הלכנו איתם לכל מקום ציבורי הרבה לפני שיצאה הוראה כזאת. התחילו לבקש ממני מסכות כמו שתפרתי לנו. למרות הרתיעה הראשונית שלי הבנתי שזה יתן מענה אמיתי לצורך-לאנשים שלא יכולים לסבול את המגע של מסיכה חד פעמית. לילדים שהמסיכה גדולה עליהם, לסביבה שתתמלא בפסולת חד פעמית. אז התחלתי לקבל הזמנות, ותודות ואפילו תמונות חמודות של ילדים מרוצים במסכות.
איך שגלגל מסתובב
בערך באותה תקופה פנתה אליי נגה . זה התחיל משאלה שהיא שאלה אותי בפרטי המשיך לשיחת טלפון ארוכה והסתיים בראיון של שלוש וחצי שעות בטלפון. זה גם היה חלק מתוכנית ההגמשה… אני די בטוחה שאם היא היתה פונה אליי לפני שנה ורוצה לספר את הסיפור שלי הייתי מסרבת. בטח בטענה שאני לא ממש מעניינת. נגה כתבה וערכה את מה שסיפרתי לה בצורה נפלאה וקבענו תאריך לפרסום. הוא נדחה עקב האבל על אמא שלי וזה אפשר לי להבין שהחנות שלי צריכה להיות באויר כשהכתבה תעלה. וממילא הייתי צריכה תמונות בשביל לשלוח לנגה אז היתה הזדמנות מעולה להפגש עם עדי (שהיא הצלמת הקבועה שלי) ולצלם קצת אותי וקצת את החדר שאני עובדת בו –הסטודיו.
הכתבה עלתה לאויר ב14 ליוני אתם יכולים לקרוא אותה ולהכיר אותי עוד קצת…
היה ים של תגובות מפרגנות וזה הרגיש נפלא, גם כי זה תמיד נפלא לקבל תגובות מפרגנות וגם כי כשעשיתי את השינוי שעשיתי בחיי לא קיבלתי בכלל תגובות מפרגנות….
עבר קצת יותר מחודש מאז. אי אפשר לקרוא למה שקורה פה שיגרה-כל יום אנחנו מתעוררים כאן למשהו חדש והרבה פעמים מדאיג, המון חולים חדשים ביום, אנשים שקרובים אלי שנכנסים לבידוד, מתיחות בצפון…. ועדיין אני מוצאת את עצמי תופרת מסיכות, שולחת מוצרים מהחנות למי שמזמין (ומודה על כך מעומק הלב!) יוצרת בכל מיני מדיות ומלאה רעיונות חדשים. דווקא בגלל כל חוסר הודאות הכללי הזה אני רוצה שיהיו לי דברים לחכות להם ולפעול בשבילם ואחד הדברים שגורם לי להרבה הנאה הוא לכתוב כאן ולהיות בקשר עם מי שקורא. גם מסע של 1000 קילומטרים מתחיל בצעד אחד… הנה עשיתי אותו.
תודות
כי אני חייבת.
לזיו לשם על תכנות האתר ולחגית בן אליעזר ממיידעלע עיצובים על העיצוב (וגם לניצן דנון שהיניחה את היסודות!) אתם נהדרים.
לעדי שרגא שמוציאה אותי מבסוטית מהתמונות שלי למרות היותי לא פוטוגנית בעליל ובכלל לא חובבת גדולה של צילומים עצמיים.
לנגה שנער שוייער על כתיבה נהדרת וכתבה מופלאה.
לעידו לביא שסיפק את הדבק.
לאיש שלי שיודע להיות סלע איתן, מקלט בעת סערה ולהוריד כוכבים. אני אוהבת אותך.
לשתיים שתמיד תהיינה היצירות הכי הכי אהובות יקרות ושוות שלי ושמראות כל אחת בדרכה שהן אוהבות אותי.
מוזמנים לכתוב לי מה שעל ליבכם אני תמיד שמחה לקרוא. מבטיחה לצוץ פה שוב לא בעוד שבעה חודשים.
ממש התרגשתי לקבל ניוזלטר למייל! כמו סיכום למעקב אחריך. גלים, גלים וסערות.. נשמע לי כל כך קשה לעבור את חודשי האבל ככה, לא יכולה אפילו לדמיין. חיבוקים והמסכות באמת מקסימות!
גלים וסערות תמיד מזכיר לי את הוראות השחיה של אבא שלי-" לשמור על הכוחות, הזרם יוציא אותך החוצה!" אני תוהה לאן הזרם הזה יקח אותנו ואם ישאר לנו כוח או שנטבע…חס וחלילה.
תודה על המילים ובכלל.
משתתפת בצערך על מות אמך
שמחה תמיד לקרוא אותך ❣️
בהצלחה עם החנות ורק בריאות
לירון! איזה כיף לשמוע מימך! מקווה שכולכם בטוב. משמח לקרוא ד"ש מימך ותודה רבה על האיחולים.
היי אחותי,
מצאתי את עצמי "בולעת" ו"בולעת" כדי שהדמעות לא יקפצו מהעיניים. כתבת מרגש וכמי שששותפה לחלק ממסע החיים הזה, זה לא תמיד כזה פשוט לעבור אותו, בטח לא לכתוב עליו. אבל עשית את זה ויצא יופי. אז גם אם עברו 7 חודשים, אני מתקשה להאמין…היה שווה את ההמתנה. 💛
לא סתם זה לקח לי כל כך הרבה זמן, מסובכך לחיות פה עכשיו. תודה אחותי על המילים ועלייך.
התגעגעתי!
וגם… הרגשתי אותך דרך המילים, והתחברתי גם למה שאני מרגישה בימים אלו. שמחה על הכתבה שעשתה לך טוב, ובכלל שיהיה כבר טוב
אני מתגעגעת גם. במיוחד לפגישות עם יותר מחברה אחת ! הכל כל כך מסובך עכשיו-תאומים ונסיעות וכל כך הרבה שיקולים. מעייף ומתסכל.
שיתחיל בלהיות טוב יותר ויגביר עד שיהיה טוב! נשיקות
ריבי תודה על השיתוף, איזו תקופה של רכבת הרים מטורפת שלתוכה נכנסה גם אבידה גדולה כל כך.
כתבת הרבה מהדברים שרבים מרגישים ולא תמיד מצליחים לבטא.
קראתי את הכתבה של נגה, והיא אכן נהדרת.
התמונות מקסימות ואני אוהבת את תמונות ה"ליפסטיק" שלך, הן גורמות לי לחייך.
כבר מזמן הבנתי שכמונו, גם לבלוג קצב משלו. אז תני לו ולך את הזמן שצריך.
בריאות, זה הכי חשוב, ושנראה כבר את הסוף של התקופה הזו.
מסכימה עםעם כל מילה. תודה על המילים החמות ליטל.
לא שכחת לכתוב, ואחרי תקופה כזאת ארוכה משמח לקרוא אותך. נראה שצמחת בתקופה הזאת. כל הכבוד לך על כך. הצטערתי לשמוע על הפרדה מאמך. אכן תקופה קשה, עצובה ומאתגרת בהבט של הריחוק והבדידות.
התלבטתי רבות במה בדיוק לשתף. זאת באמת תקופה מאד לא פשוטה, תודה על המילים החמות.
כל כך הרבה שינויים ותהפוכות בתקופה הזאת עברת… את כותבת מאד יפה וזורם וכיף לקרוא אותך גם אם לא כתבת מלא זמן. הלוואי שתוכלי תמיד להמשיך לעשות את מה שאת הכי אוהבת, ושולחת חיבוק ניחומים מרחוק, כי זה מה שאפשר בינתיים.
להמשיך לעשות מה שאני אוהבת זה לגמרי בראש הרשימה! תודה על החיבוק מרחוק נחכה לימים שאפשר להתחבק מקרוב.
ריבי – איזה פוסט! את אשה מדהימה שיודעת להגיד בדיוק את המילים המתאימות במקום המדוייק. את יפה ומצטלמת יפה, את יצירתית ומלאה טוב ורעיונות נפלאים. שמחה שנכנסת לחיי.
ועכשיו חיבוק גדול על אמא. ואיזה כיף לך שאת מוקפת אהבה!
ממש הרגשתי את החיבוק שלך! תודה רבקה יקרה, אני שמחה מאד שנכנסת לחיי.
ריבי איזה פוסט… תקופה לא שפוטה לכולם, קשה לתאר את הטלטלות והמורכבות ואת עשית זאת בצורה מעולה. נקווה שהשגרה החדשה תהיה מבורכת
געגועינו לשגרה…. נקווה שתחזור לשכון כאן בקרוב. תודה איה.
ריבי כתבת בצורה מרגשת. איזו תקופה עוברת עליך. לאף אחד זה לא קל, אבל נשמע אצלך זה קשה ומורכב במיוחד. בטח עם מות אימך.
אני מאחלת לך שתמשיכי למצוא את הטוב- כמו הכתבה והאתר שלך!! בתוך כל הכאוס שעדיין משתולל, ונראה שימשיך להשתולל כאן מסביב.
אני חושבת שזה קשה ומורכב לכולם, לכל אחד מסיבות אחרות… כמו שכתבתי לויקי אני לא מכירה אבל אחר רק את זה.
מתרגלת אופטימיות וגמישות וסתגלנות. תודה!
ריבי, נגעת בליבי. ממש. בבפנים של הבפנים. מכל כך הרבה סיבות. מרגש לקרוא אותך. את המילים והרגעים שעומדים מאחוריהן. גם את הכתבה של נגה שקראתי כבר אז. מחבקת על הכל. חיבוק גדול. ולב.
אני חושבת שפשוט שיקפתי את הלב שלך….תודה על החיבוק שלך והלב שלך הענק.
ריבי יקרה, כמה נעים לקרוא אותך שוב. את יודעת אחד הדברים שחשבתי עליהם בתקופת הסגר היה על אנשים שאיבדו את היקרים להם וכמה קשה זה להיות לבד עם העצב הזה והלבד הזה. מצטערת שחווית את זה לבד ולא יכולתי להגיע ולנחם אותך. חיבוק וירטואלי גדול ומקווה שניפגש בקרוב
הקטע המוזר הוא שאף פעם לא חוויתי אבל אחר-רק את זה. את זה שזה מוזר אני יודעת רק מהשוואה לסיפורים של אחרים-את זה שזה קשה אני מרגישה.
תודה על החיבוק ויקי מתגעגעת ממש.
יפתי המצטלמת נפלא. איזה פוסט נוול מסיכות מאחת שמוכרת אותם. כמה עברת בתקופה כזו שהנתק מהכתיבה מתקבל בהבנה ואהבה. חוץ מזה זמן הפך לאישי כך שספירה לא רלוונטית. מאחלת לך המון המון בהצלחה ורק בריאות. נשיקות
פוסט בלי מסכה… לא אופייני לי. מצד שני אני כבר מספיק גדולה בשביל זה … אמן על כל האיחולים שלך ונשיקות בחזרה.
את כותבת כ"כ יפה ומרגש. חלק מהדברים מכירה מהמקומות האישיים שלי, חלק מהדברים עברתי איתך וחלק מזהה מהחיים עצמם. את בתנועה מתמדת (וכ"כ יצירתית ומעוצבת) וזה מה שחשוב וגורם לכולנו להתאהב. נהנית מהמסיכות היפות והמיוחדות שלי. תודה ומחכה לפוסט הבא <3
כשאומרים ליטל לוקח לי דקה לחשוב מי זאת… 🙂
תודה על איך שאני משתקפת אצלך, עם כמה שזה לא פשוט לפעמים פשוט צריך לקבל את זה. נשיקות.
ריבי, משתתפת בצערך על מות אימך. נשמעת כמו תקופה מורכבת ושאת יוצאת ממנה מלאת תובנות חדשות. המסיכות, אגב, מקסימות.
תודה! איזה כיף לפגוש אותך פה. מקווה שאתם כולכם בטוב ובבריאות.
וואו מרגש מאוד! הצטערתי מאוד לשמוע על אמך :(, ועוד בתקופה כה קשה! את מקסימה ורואים דרך הכתיבה שלך את כל הטוב שיש בך! המשיכי לכתוב וליצור כיף שיש אנשים חיוביים כמוך בארצנו!
תודה רבה דנה, את מרגשת אותי מאד! מבטיחה לא להפסיק לכתוב.
ריבי יקרה, חתיכת תקופה. באמת לפעמים כשהוירוסים בוערים, המוזות שותקות. משתתפת מעומק הלב בצער הכבד על אמא שלך, ומחזקת את ידייך על תוכנית ההגמשה האמיצה, הגדילה וההפתחות❤
תוכנית ההגמשה זה רציני וניהולי כזה…. אימצתי. תודה על המילים הטובות טלי, ועל המילים שלך בכלל (לא תמיד מגיבה תמיד קוראת!)
וואו. חיבוק גדול. חוויות לא קלות. לדעתי המקום היחיד בו את טועה הוא בהערכה שלך ש"אף אחד לו קונה עכשיו" או "אף אחד לא יתעניין". לדעתי ההפך הוא הנכון. אין כמו זמנים קשים לצורך האנושי ביופי ובאנושיות.
אלה זמנים לא פשוטים ולכל אחד עוברות כל מיני מחשבות בראש. לא חושבת שיש נכון או לא נכון. אני כתבתי מה שעלה לי.
שלוש חברות שלי איבדו הורים במהלך הקורונה, זה עצוב וקשה ומוסיף מימד לבידוד ולריחוק החברתי.
את כל כך חכמה ורגישה וכמו .מיד כותבת מקסעם. שמחה שאת ממשיכה ליצור ולהתפתח
עידית
כמו שכתבתי כשנפטרה הקרובה שלנו הבנתי פתאום כמה המצב הזה מוזר ואחר ממה שאנחנו מכירים. לא היה לי מושג שאמצא את עצמי באותו מצב.
תודה רבה שקראת ועל המילים.
ברוכה השווה
חתכת טלטלה, התקופה הזאת.
כמה טוב שאת שומרת על היצירה שלך
כמה טוב שאת את
.
(בסוד, בבלוג שלי לא העליתי פוסט כבר יותר משנה. אולי בשבוע-שבועיים הקרובים).
נפגשות בקרוב
לא חמקה ממני העדרותך מהבלוג. זאת תקופה מטלטלת ומופרעת לכולנו. תודה על המילים הטובות שלך.
מחכה לפגישה שלנו.