התחילה שנה. לא משנה מה קורה מסביב עדיין לילה רודף יום, עונות מתחלפות ואיתן גם שנים. חלפה לה תש"פ, התחילה טוב ובאמצע הפכה לכולנו את החיים. אולי תשפ"א תהיה הפוכה? היא התחילה רע. מצד אחד זה אומר שמפה אפשר רק לעלות למעלה מצד שני –תמיד יש יותר גרוע?
זאת תקופה לא פשוטה. אני רואה את זה על עצמי-את התנודות בן תקוה ליאוש, את חוסר האונים מול הוראות חדשות וסדר חדש –דברים שמשתנים כל הזמן ושגרה זה משהו שמזמן שכחנו איך הוא נראה. אני יודעת שזה משפיע על כולם-כל אחד ברמה אחרת. ילדי בית ספר שלא רואים אף חבר וספונים בבתים, אנשים צעירים שחיי החברה שלהם נגדעו, קשישים שחיים בבדידות שאמורה לשמור אותם בריאים. איך אפשר להכניס סדר בבאלגן הזה?
יום יום
סדר היום שלי נכתב ביומן. כזה מהסוג הפשוט שכל כפולה שלו היא שבוע. זה לא שאני לא כותבת דברים גם בטלפון ובמחשב אבל אני מאד אוהבת את היומן שלי –אולי כי אני אוהבת את פעולת הכתיבה עצמה. בשנה שעברה יצרתי לי יומן אישי. הבסיס הוא יומן רגיל מחנות למכשירי כתיבה והכריכה שלו כוסתה על ידי בקולאז' של דימויים ומילים שנלקחו ממקורות שונים. עשיתי את זה בערב אחד בביתה של עידית אייזנר הנהדרת ובחברת עוד כ 7 נשים. יצאתי עם יומן שקודם כל אהבתי להסתכל עליו. זה כיף בעיניי. לי זה עושה חשק למלא אותו.
בסוף היומן חיכתה לי הפתעה – בסדנה של עידית כתבנו לעצמנו מכתב לעוד שנה. המכתב הוכנס למעטפה שהודבקה לכריכת היומן האחורית. אני שכחתי מקיומו ברגע שהדבקתי אותו לדף האחורי. לא זכרתי מה כתבתי בפנים. לא הייתי בטוחה שבא לי לפתוח אותו. בערב ראש השנה נשמתי עמוק ופתחתי את המעטפה. בפנים היה כתוב משהו מאד מאד אישי שהעסיק אותי הרבה במהלך כל השנה. (באופן קצת מוזר (או שהיה פה רגע נבואי?) טעיתי בעשור שלם כשכתבתי על המעטפה….)
זה היה בוסט של כוח לתחילת השנה-למי שאני ולמה שאני רוצה להיות. הרבה בזכות הטקסט הזה הבנתי שאני רוצה שנחגוג את תחילת השנה החדשה בשולחן יפה, בגדים נאים ואוכל טעים למרות החגיגה המאד מצומצמת, הסגר והמצב הכללי.
השנה חיפשתי יומן ולא מצאתי משהו שאהבתי. כשמצאתי יומן שאהבתי את הפנים שלו אבל לא את החוץ חשבתי לעצמי שאין סיבה שלא אכין לעצמי השנה יומן בדיוק באותו אופן. יש לי שפע של ניירות ונסיון בקולאז'-קדימה לעבודה. אחרי כמה שעות מהנות בחברת ניירות ודבק יצא לי יומן נהדר.
זה הצד הקידמי שלו, הפסים וההברקה נובעים מכך שהוא מצופה בטפט שקוף כדי להגן עליו מקריעה.
לא הזנחתי את הצד האחורי….
מבט אל האופק
לפני שידעתי איך יראה ראש השנה קבעתי לי מתנה לקראת השנה החדשה. המתנה היתה סדנת לוח חזון אצל תמרי. כבר הייתי אצל תמרי בסדנה כזאת. הלוח הקודם שלי לקח לו הרבה יותר משנה אחת לצאת לפועל. יום יום הוא היביט בי ולפעמים כשהבטתי בו במבט כועס ומתוסכל הוא דאג להקפיץ לי את המילה "זמן" שהיתה מודבקת במרכזו כמו אומר –" את שמת את זה פה…."
אני מאוהבת לגמרי בלוח החדש שיצרתי. אין בו תכניות-רק סמלים למי אני רוצה להיות ומה אני מחפשת. איך ומתי זה יקרה? אין לי בכלל מושג. זה חלק מהיופי ומהקסם שאני מחפשת. ממילא מה שהשנה הזאת לימדה אותי היא שתוכניות מדוקדקות לא ממש עוזרות עכשיו. יותר התכוונות וניצול הזדמנויות.
ועכשיו קטע-בסדנה אצל תמרי היא ביקשה מאיתנו לכתוב לעצמנו מכתב שנפתח בעוד שנה. ככה יצא שגם השנה הדבקתי מכתב לעצמי בכריכה האחורית של היומן. אולי זאת תחילתה של מסורת.
אז סימנתי לי התחלה ונראה לי שאין כמו הציטוט הזה מתוך "מצרפי המיקרים" של יואב בלום כדי להתחיל שנה.
מי שרוצה להכין לעצמו לוח חזון מוזמן ליצור קשר עם תמרי-זאת חוויה נהדרת ודלת לעולם מיוחד שבמרכזו -אתם. יומן אפשר להכין לבד כל אחד ומה שנעים לו בעין-אפשר לשאול אותי אני תמיד שמחה לעזור בענייני יצירה.
נו, באמת. שלושה פוסטים באחד. שלושה לפחות, אני מתכוונת. מאיפה מתחילים?
תשפ"א. תחילת שנה שהיא לא התחלה. ביא נקודה בתהליך שאני מגלה בו את חמשת שלבי האבל, לאו דווקא בסדר הזה ולא דווקא בקו ישר. אולי צריך להוסיף למודל הזה ספירלה.
כתיבה. מי שכותבת מבינה.
וחזון. ולוח, ואצל תמרי. אין לי מלים להתחיל בכלל. שלוש שנים אחרי הראשון באתי לשני. זה היה לפני ארבעה חודשים. והוא ואני עוד בטנגו זהיר של היכרות.
והשאר?
על קפה. הבטחנו. צריך לקיים.
משורר הוא אמן המחיקה אמרה פעם חברתי אורית גידלי. אולי אני מתחילה לשורר….
וכן בטח שיש פה הרבה רבדים אבל רציתי פשוט ומחובר לכולם. כל השאר באמת נשמור לקפה.
איזה יופי ריבי! את ממש מוכשרת. זה מקסים. גם אני אוהבת יומנים ב"הארד קופי" ולא מוותרת אף שנה. את בהחלט מצליחה להעלות אותם לדרגה גבוהה והכי חשוב – אישית. הלוואי ותגיעי להגשים כל מה שאת מאחלת לעצמך. לחיי ההתחלות….
תודה אורה! אוהבת לעבוד ביידיים. יש המון שאני מאחלת לעצמי זאת התחלה מצויינת.
גם אני מכורה ליומן ה"אמיתי".
הוא פתוח על שולחן הכתיבה שלי ומנהל לי את החיים,
ולכן מה שחשוב זה שהפנים יראה יפה 🙂 . אבל,
מה שכן, עשית לי חשק לעשות קולאז'!
היומן של בפנים מאד ענייני… אבל אומרים שיש לי כתב יפה 🙂
זאת ממש מחמאה שעשיתי לך חשק לקולאז'. תודה מיכלי.
ריבי, יופי של פוסט יצא, למרות השנה שהיתה.
גם אני כתבתי לעצמי מכתב שנה שעברה ולגמרי שכחתי אותו ולפני כמה שבועות מצאתי אותו, היה מוזר לקרוא אותו. חלק מהדברים קרו חלק כמעט קרו והשתנו בגלל הקורונה.
לעטוף את הכריכה של היומן זה רעיון נהדר
אני לא זכרתי מילה ממה שכתבתי. נראה לי שזה סוג של מנגנון הגנה-כדי שזה לא ילחיץ אותי.
זאת היתה שנה כל כך משונה שנראה לי שאין מישהו שכתב משהו ושהוא קרה בדיוק כמו שהוא כתב.
א. הקולאזים שלך נפלאים
ב. הציטוט של יואב בלום נפלא. לא זכרתי אותו מהספר.
ג. מכתבים לעתיד זה מדהי שאני צגיכה לעשות באמת.זה מתנה מאד משמחת לעצמינו
ד. מזמח מאד שקשרת בין כל מיני נושאים
ה. למרות היאוש שפצחת בו נולד לו פוסט אופטימי ומשמח
שבת שלום לך יקירה
יקירתי המסודרת…
אני מאד אוהבת קולאזים וזה היה מהנה במיוחד.
אני מתה על כל הספרים של יואב בלום לראשון יש לי קשר מיוחד בגלל מי שהיכירה לי אותו.
אני דווקא לא מאלה שמתים על מכתבים לעתיד-זה קונספט יחסית חדש עבורי…
לקשור ביחד דברים שלכאורה לא קשורים זה משהו שאני מאד אוהבתועוד יותר כשזה מצליח לי.
נשיקות.
אני רק עם יומן נייר, כותבת שטויות ומקששקשת עליו…אבל שום דבר לא יצירתי כמו שלך. מוכרחה להודות, מבחינתי השנה עוד לא התחילה, היא עדיין המשך למרץ האחרון. היא תתחיל בראשון לינואר בזכות שינויים שהשתיקה יפה להם, בינתיים…
קצת הצחקת אותי עם שום דבר לא יצירתי כמו שלי… אם יתחשק לך קולאז'ים אנחנו יכולות לקבוע פגישה.
וכן זאת שנה מוזרה בטח בינואר נציין שוב ואז נציין שנה לקורונה (בעעעע).
שתהיה לנו שנה טובה לא משנה מאיפוא נתחיל אותה.
גרמת לי להתגעגע לעבודת ידיים. אני כל כך אוהבת ולא עשיתי כלום בעניין בשנה האחרונה.
סיכמת יפה – ומרגיש לי שאין התחלות ואין סופים, מן בליל אחד ארוך ואני הולכת בו לאיבוד. אפילו מטרות התקשיתי השנה לסמן, עוד עובדת על זה…
כיף לחזור ולקרוא אותך.
רוצה עבודת ידיים? בואי נתלכלך קצת בדבק…. כמו שכתבתי לא סימנתי מטרות. היה לי יותר חשוב לסמן מי אני הולכת להיות ומה חשוב לי בכל הכאוס הזה
נראה לי שהמטרה העיקרית היא להישאר שפויים ובריאים ומזה הכל נובע.
יאללה בואי ניפגש
ריבי, כתבת כל כך יפה. איך ספק בכלל שזו הייתה שנה פסיכית לכולם. ויש לפחות עוד שנה כזו לפנינו. זוכרת שאחרי הגל הראשון אנשים שאלו : מה הקורונה לימדה אותנו? אני למדתי ששום דבר לא בטוח, והכל לא ודאי.
אז טוב שלפחות יש את היומן, ואת המכתב עם השאיפות והתקוות. וגם אם הדברים לא קרו, אני שמחה בשבילך שיש לך כזה מין לוח חזון שמכוון אותך לשם, כל פעם קצת, עד כמה שאפשר.
ואיך התחילה השנה שלי? אני מרגישה שעכשיו, הרגע, היא שוב התחילה, אחרי שהיום בבוקר כל הילדים שלי הלכו למסגרות, ונשארתי לבד בבית. נראה מה יהיה בהמשך.
ואם אפשר לאחל לעצמינו שנה קצת יותר טובה מהשנה שעברה, ולו קצת, בבקשה
היום בבוקר השמיעו את השיר של יוני רכטר שבדרך כלל משמיעים אותו באחד בספטמבר וזה היה כל כך מוזר… התחלה ועוד התחלה וזאת אכן שנה שונה ואחרת.
אני חושבת שאת כולנו היא לימדה שדברים יכולים להתהפךברגע ושום דבר לא ודאי.
מאחלת לנו שנה טובה . ממש טובה.
כתבת נפלא ריבי, ויומן עשוי נייר זה ה-דבר מבחינתי. מעולם לא כתבתי לעצמי מכתב לקריאה עתידית, אבל זה נשמע כמו רעיון מנצח. תודה 🌷
אני די חדשה בעניין הזה של מכתבים עתידיים… נראה מה זה יוליד.לגבי נייר-בעניי אין משהו שמביס אותו-אני תמיד מעדיפה גרסת נייר על פני גרסאות דיגיטליות(גם בספרים…)
תודה ענת!
ריבי אהובה,
הפוסט שלך נהדר ומרגש. היומן היפה, הלוח שיצרת, כמה מילים ותמונות של הלב מובעות שם בין ובתוך ומעל.
אני צופה מהצד ורואה איך את צומחת וגדלה למקומות שלך בזמן וברגע הנכונים לך וכמה יפה ומרגש לראות את התהליך שאת עוברת. מעניין מה תקראי במכתב שכתבת לעצמך בשנה הבאה?
אני סקרנית.
מרגישה שהימים שכולנו עוברים הם חזון אחד גדול שכותב את עצמו כל יום. עוד שורה ועוד שורה. אנחנו לא באמת יודעים אבל מרגישים את "התזוזה" כל אחד בחייו שלו. את מה שהזמן הזה מנסה לומר לנו.
ואולי יותר מהכל הציטוט של יואב בלום שנתתי לכם בסדנה הוא באמת החזון עצמו, להחליט מה קו ההתחלה שלנו ומשם לפעול וכל השאר במילא יקרה כפי שהוא נועד לקרות. שמחה ששמת אותו כאן למזכרת.
תודה מהלב על הפרגון והמילים הטובות שאינן מובנות לי אף פעם מאליהן. שמחתי שבאת ושמחה בלוח הנפלא שיצרת. וכמו שכתבת יש בו את כל מה שאת רוצה וזה יקרה בזמן שזה יקרה, זה היופי והקסם, בדיוק זה.
אוהבת אותך! ותמיד שמחה בהתחלות שלך…
תמרי יקרה, חזון זאת מילה שלא ממש אהבתי עד שפגשתי אותך. מין מילה נפוחה שכזאת וגדולה. גם היום אני מעדיפה מילים אחרות על פניה אבל היא כבר לא מציקה לי יותר ואני לא נמנעת מלהשתמש בה.
אני לגמרי חושבת שהמשפו של יואב בלום נכון לנו מאד עכשיו-כל רגע הוא התחלה של משהו-רק צריך לבחור. תודה שאת פה, תודה שאת את.
אתחיל מהסוף. לוחות חזון.
בשונה מא.נשים רבות, אני לא מתייחסת אל לוח החזון כאל תחזית או תוכנית פעולה. אצלי לוח החזון הוא תמונת מצב של הלך רוח. לפעמים הוא מצפן. לפעמים צילום רנטגן. אבל הוא לא תוכנית שמחייבת פעולה.
הראשון שלי לא היה כזה. הוא היה מתנה. במהלך העבודה עליו החזרתי לעצמי יכולת חשובה שחשבתי שאבדה לי לנצח. תמרי מספרת שכל זמן העבודה חייכתי לעצמי.
גם השני לא היה תוכנית פעולה. הוא היה דיוקן עצמי.
יצרתי אותם בהפרש של שנתיים בדיוק זה מזה, בסדנה האחרונה של חודש דצמבר. השני תלוי מולי מעל שולחן העבודה שלי.
יצרתי אותו לפני שלוש שנים.
התאריך האחרון של השנה שעברה פגש אותי ממש לא מעוניינת.
לא זקוקה. מעט מאוד השתנה.
כשפורסם התאריך האחרון של השנה הנוכחית הוא התחיל לפתות אותי.
עוד נראה
.
השנה הזאת לימדה אותי שני שיעורים חשובים וכמעט מנוגדים. מצד אחד, כולנו יכולות.ים להתרגל כמעט להכול. כולל מסכות על הפנים, בלי לראות חיוכים. כולל סגר בלי חיבוקים. כולל בדידות. כולל כמעט הכול.
מהצד האחר, ביום שישי בערב נפגשנו עם חברים שלא ראינו כבר זמן רב. בישלנו יחד בחוץ, בטבע, שתינו יחד, אכלנו יחד. התחבקנו. הזכרנו לעצמנו כמה טוב להיות עם א.נשים.
היה נפלא וממלא
.
יומנים וציפוי.
אני פחות בעניין של יומנים (מסתדרת יופי עם זה שמסונכרן בין המחשב לסלולר)
אבל מאוד בעניין של מחברות.
אם נופלת לידיי מחברת "טובה" אבל מכוערת, אףפעם אין לי לב להשמיד אותה. חייבת להשמיש אותה.
אחרת זה בזבוז של נייר טוב.
ונייר – ממש כמו לחם – לא זורקים.
אז אני מצפה מחברות מכוערות בכריכת מגזין נאה
.
שנפלאה לכולנו (מותר לחלום, נכון?)
הראשון שלי היה ממש תוכנית פעולה. מדוקדקת. לקח לו שלוש שנים. תהיתי תכופות אם זה בגלל שהייתי איטית או בגלל שלא הייתי ראלית לגבי כמה אפשר להגשים ביחידת זמן.
כך או כך לא רציתי לחזור לסדנה נוספת לפני שהוא התממש-חששתי שהוא "יכתים "את הלוח הבא.
הזכרת לי שבתיכון נהגתי לעטוף את המחברות שלי בדפים ממגזינים או מלוחות השנה שעברה אם היו יפים במיוחד.
שנה מצוינת שתהיה לנו. רצוי לחלום ומגיע לנו. בקרוב ניפגש.
לפני כמה ימים (אולי אתמול) כתבתי תגובה מהסלולרי, אבל משום מה היא לא נקלטה.
לא בא לי לחזור ולהיזכר בכל מה שכתבתי
אבל אני שמחה שהגעתי לכאן, למחשב, לראות את הקולאז'ים שלך בגדול. זכיתי
נקלטה לגמרי! ואני שמחה שבאת לראות את הקולאז'ים.