שנה לא הייתי פה.
החיים נהיו מורכבים מידי, עמוסים מידי ולא השאירו לי זמן מוטיבציה וגם נושאים לכתוב עליהם. המון דברים קרו בשנה הזאת, זה כאילו 10 שנים נדחסו אליה. זה הרגיש קרב איגרוף אחד ארוך. לא נוצחתי בנוקאאוט, אבל ביליתי הרבה על הקרשים. שרדתי את הסיבוב הזה. איך חזרתי? חזרתי כי יש לי על מה לכתוב וחשוב לי לכתוב אותו. הנה אני מתחילה. שוב.
שונה ודומה
לפעמים אדם נכנס לעולמנו וההרגשה היא שהוא היה שם תמיד, שהוא או היא מכירים אותנו מבפנים, במקומות הכי כמוסים שלנו. לא תמיד הכניסה שלו היא פיסית-הוא לא פה בחדר, לא פה בארץ, הוא לא דובר אותה שפה ולא ביקר איתנו באותו בית ספר או גן ילדים, ובכל זאת הוא נכנס עמוק ללב שלנו.
ככה הרגשתי כשפגשתי את soosh באינסטגרם. האיורים שלה היו יחודיים כל כך, שונים ומלאי אהבה. היה ניכר שהיא אוהבת את הדמויות שהיא מציירת אהבה עזה. זה היה מזמן כמעט לפני 4 שנים.
לפני 3 שנים היא קבצה חלק מהאיורים שלה לספר מיוחד ביותר שנקרא Dad by my side
על מה הספר? אבא וילדה בפעולות יומיומיות שובות לב-הוא קולע לה צמה, ממחיז לה סיפור והם מבשלים ביחד ארוחה….. לקראת צאתו של הספר ( שמאז יצא בעוד ועוד שפות) היא הגרילה כמה עותקים ממנו. נרשמתי מהר כדי לא להתחרט (אשה מבוגרת מזמינה לעצמה ספר ילדים… שמעתי את המבקרת הפנימית מפטירה בלעג).
שנתיים קודם אבא שלי היקר אובחן עם אלצהיימר. מרגע האיבחון מה שהפחיד אותי הכי הרבה היה שאשכח מי הוא באמת ואזכור רק את מה שהוא הופך להיות .רציתי את הספר הזה כדי שלא אשכח איך היה אבא שלי בשבילי.
זכיתי
חוויתי סוג של התקף חרדה-האם הספר "יחליף" את אבא שלי?זה מה שהיקום רומז לי? היה לי קשה.
הספר היגיע. אבא שלי עדיין היה איתי. אבא שלי ואני לא עשינו ביחד אף אחת מהפעילויות המאוירות בספר אבל הקשר המיוחד הזה בן אבא ובת עבר מהאיורים ישירות אלי חיבר אותי אליו. בפנים היתה הקדשה מיוחדת בכתב ידה של soosh. נשארנו בקשר. הגבנו אחת לשניה, כתבנו אחת לשניה הרבה פעמים דברים מאד אישיים והבנו אחת את השניה ממקום מאוד עמוק. ממקום של אנשים עם רגישות מאד גבוהה שלא פעם מובילה לחוויות לא נעימות, אנשים שפוסעים בעולם בזהירות כי הם כבר נפצעו בו לא פעם ושיוצרים יופי אף על פי כן ולמרות הכל. בכל הזמן הזה רציתי לשלוח לsoosh משהו קטן ממני, כדי שתדע כמה הספר שקיבלתי ממנה היה משמעותי לי. אבל מה????
איך עושה מלכה?
יצירה היא חלק מהחיים של שתינו-אני תפרתי ספרים ושמיכות ו-soosh ציירה את הדמויות הנפלאות שלה-חלקן הופיעו הופעה חד פעמית וחלקן היו סיפור בהמשכים. אמנם כל איור שלה הוא סיפור מורכב אבל לפעמים זה הרבה יותר מזה.
ואז הופיעה Edith!
היא היגיעה מרחוק רחוק, היא זערורית והיא…. ובכן זה בלתי אפשרי להגדיר אותה במילה אחת פשוט מפני שהיא בלתי אפשרית.
Edith הפכה להיות דמות ראשית במחזה מתמשך ובכל פעם קיבלנו הצצה לעוד פן שלה-היא אוהבת ממתקים, שונאת חורף, not a morning person…
מתי שהוא soosh גם גילפה אותה בעץ…. ואז קפצה לי לראש המחשבה לתפור לה שמיכה…. ננזפתי על הרעיון הדבילי (המבקרת הפנימית עסוקה אצלי מאד) והחיים נמשכו.
פסט פורוורד שלוש שנים. soosh מעלה סטורי על חבר חדש שהיא גילפה לEdith ולי פתאום יש אומץ.
אני שולחת לה הודעה שכבר כמה זמן אני רוצה לשלוח ל-Edith קווילט ומקבלת ממנה תגובה נרגשת.
ואני מתיישבת לבחור בדים ולהתחיל.
החיים מקבלים תפנית מכאיבה בצורת אישפוז בבית חולים של אבא שלי ואני "זוכה" לראות איך נראה הגיהינום מבפנים. אין לי זמן לכלום, גם על זה אנחנו כותבות אחת לשנייה, על בני משפחה חולים, על דאגה עמוקה וחריפה שהם חומקים לנו מבין האצבעות ועל זכרונות יקרים שהם השאירו לנו.
בן לבן אני תופרת עוד תפר, מעלה עוד רעיון ובסוף מצליחה לסיים את השמיכונת.
אם יש משהו שאני למדתי מEdith זה שלהיות מלכה זה משהו פנימי-אין צורך בכתר, נתינים, או ממלכה. אי לכך השמיכונת שלה מתאימה למלכה שהיא-בצבעים ובדוגמה.
השמיכונת נעטפה ונשלחה.
בפנים היה מכתב לEdith
Dear Edit,
I made you a quilt, which is a fancy word for a blanket but since you are a queen I am sure you understand.
I wanted to make one for you for a very long time but was afraid you will think its odd, after all we never met….
I know you from the day you first appeared on Soosh's pages and liked you from the very start. I too you know was very small in size and had a head full of hair. But the resemblance stops here. I was very different as a girl, in fact if I could go back to being a girl I would like to be exactly like you!
Since I cannot go back in time I thought the best thing would be to do what you would do even though I am " big" now. So since I wanted to make you a quilt I sat down to do it ! I hope you like the fabrics I chose, (I think they are very regal…) and I added an E and a crown because after all you are a queen….
- I know its often not that simple to be small, everyone is telling you what to do and how to behave, and they say it's for your own good…. Try to listen to them as little as possible (especially when they say it's for your own good, its often for their own good…).You can be wild and polite, free and organized, selfish and empathic.
Feel free to use the quilt to whatever you like whether it's for sleeping, building a tent, sailing a pirate ship or taking it up to the tree house or the river bank. I hope to see pictures of you with the quilt…
Yours truly
החבילה היגיעה במהירות שיא ושימחה מאד את שתי המקבלות.
זאת סיבה מצויינת לפוסט בבלוג נכון?????
נכון. אבל אז אבא שלי נפטר והכל מסביב היטשטש וזה לקח לי 3 חודשים וגם לsoosh היו את העיכובים שלה.
ואז….
כל אחת מאיתנו פרסמה פוסט באינסטגרם. הנה מה שאני כתבתי ופה מה Soosh פרסמה
אבל זה לא הכל….
בגלל שEdith היא כזאת מלכה היא נדנדה שעכשיו היא גם צריכה מיטה! וחדר! אז Soosh הגשימה לה את החלום! לכו לפה כדי לראות לאיזה מקום של כבוד זכה הקווילט שהכנתי וכמה Soosh מוכשרת.
אם הגעתם עד כאן ולא הבנתם כלום או שאתם חושבים שהסתובב לי איזשהו בורג זה בסדר גמור… כמו שכתבתי ל -Edith אני לא יכולה לחזור בזמן ולעשות דברים אחרת אני רק יכולה לבחור לעשות דברים אחרת מעכשיו ואני בחרתי בן השאר גם לשחק, ללכת קדימה עם רעיונות שלא מוצאים חן בעיניי המבקרת הפנימית ועוד אנשים, ליצור ולהיות שמחה (כולם דברים שלא ממש תרגלתי בילדותי) זה היה כיף במיוחד שלא הייתי לבד, היתה לי פרטנרית.
אז אולי עכשיו זה קצת יותר ברור ואם לא זה גם בסדר.
אני ממש אשמח לקרוא מתי היה לכם רעיון "מופרע" שיצאו ממנו דברים ממש טובים.
להתראות בקרוב.
ריבוש איזה גאון שאת!! מלכה! מלכת המלכים. איזה רעיון גאוני ומקסים ואיזה מפרגנת הגברת של אידית. סוג של סרנדיפיטי מה שקרה פה. הלכת לעשות משהו וזה התפתח למשהו גדול יותר. נפלא.
כל כך כל כך מרגש. כשהיינו קטנות אמא שלי היתה מביאה לנו בובות מניאטוריות בקופסאות גפרורים והיתה מלתחה שלמה ואביזרים שתפרנו להם. זה היה כל כך אמיתי ומוחשי. שלחת לי דש ממנה באופן מסויים.
Don't you know that there ain't no mountain high enough
Ain't no valley low enough,
Ain't no river wide enough
ולגבי רעיון מופרע אז אני את שלי עשיתי כבר כשכתבתי מכתב לדיוויד ממש כאן:https://bit.ly/30ag6Qg
לא נסחפת בכלל עם המחמאות…..
תודה חברה שלי! הלכתי וקראתי מה עשית כדי להפגש עם דייויד-את השראה !
איזה פוסט מרגש. אז נכון שכבר קראתי על מיזם שמיכת הקווילט לאדית בפייסבוק שלך, אבל לקרוא את זה כעת בפרספקטיבה של כל מה שעבר עליך השנה, זה מרגש, מדמיע, אבל גם מעצים. יש והיו לי הרבה רעיונות מופרעים, חלקם הגשמתי, חלקם לא, ואני מקווה שחלק עוד אגשים.
אני חושבת שאפשר ללמוד מימך דבר או שניים ( או הרבה יותר…) על הגשמת חלומות, את לגמרי השראה בתחום.
תודה.
ריבי….
קודם כל זה אחד הטקסטים הכנים והנפלאים שקראתי, והשמיכה מעלפת. כל כך מיוחד
אני צריכה לחזור ולקרוא את המילים שלך בכל פעם שאני רוצה לכתוב משהו ואז המבקרת הפנימית אומרת " אבל את מי את חושבת שזה מענין?"
תודה שעצרת לקרוא וועל מה שכתבת.
ריבי! איזה יופי עוצר נשימה! את לא צריכה סיבות כדי לכתוב – כל מה שתכתבי יהיה מענג!
חיבוק פעם נוספת על אבא שלך ואיזו דרך יפה להנכיח אותו מחדש אצלך. האיורים של חברתך האינסטגרמית מרהיבים (נרשמתי לעקוב כמובן).
תמשיכי ליצור עולם יפה ותכתבי על זה!
הלב שלי רוקד ריקוד מטורף….
תודה רבקה, לא אפסיק!
ריבי, איזה כיף שחזרת. ואיזה כיף של סיפור. נפלא ומרגש וגם עצוב וגם שמח. כמה קספ יש ברשת הזו שמחברת עולמות כל כך רחוקים בחוטים של הלב, של הדברים שחשובים באמת. השציכה, כמו כל מה שאת נוגעת בו, נפלאה. תודה ששיתפת את הדרך כולה, עם המהמורות והקושי.
האפשרות למצוא אנשים שמבינים אותנו ופועלים ממקומות דומים, כאלה שאף פעם לא ראינו פנים אל פנים ועדיין אנחנו מחוברים אליהם-זה אכן קסם.
תודה שעצרת וקראת ושהמילים שלי נגעו וכתבת בחזרה.
מתיקות שיא !
באמת? תודה!
אוי ריבי כמה רגש דחסת ברשומה אחת…
מבין השיטין והרמזים שראיתי בפייסבוק הבנתי
ויחד עם זה מה כבר אפשר להבין?
מסע עצוב כזה אפשר רק כשמגיעים אליו,
וחיבוק גדול לך שהגעת, ועברת, ועודך מתאבלת.
ועם זאת, יצאת ושלל של יופי בידך:
היופי שבקשר האנושי שתיארת,
היופי שבחברות שמעבר לשפה ומקום,
ומעל לכל היופי והקסם שביצירה שלך.
המילים שלך מראות לי שוב שמה שהכי מקשר ביננו בני האדם הם הדברים הכי בסיסיים שמשותפים לנו-אהבה, חמלה, חברות ומוות…
זה גורם לכל המילים להגיע בדיוק לאן שהן צריכות בדרכים שאי אפשר אפילו לדמין. תודה על המילים שלך ושאת רואה אותי בעניים טובות כאלה.
איזה פוסט מיוחד ומרגש, ריבי. למרות שהצהרתי, לא התאפקתי עד סוף השבוע וקראתי. העולם שלנו נעשה קטן בזכות הרשתות שמחברות בינינו חוטים בלתי נראים. לפעמים אנחנו מתחברים לאנשים ודמויות שאפילו לא יודעים שהם נגעו בנו. והנה, את הצלחת להפיח חיים בקשר הזה, וזה כל כך מקסים. תודה על השיתוף בסיפור ובמחשבות.
איזה כיף זה שהעולם מצד אחד גדול ורחב עם אינסוף אפשרויות ומצד שני יש כל כך הרבה חלקים שלו שהם בקצות אצבעותינו?
זה המון צורות של טיולים! יש לי לא מעט חברויות שהתחילו בקשרים וירטואליים-זה כיף כשזה קורה.
תודה על התגובה החמה אורה!
וואו ריבי! אחד הדברים היפים דיוצאים מהאשתות החברתיות זה היכולת להתחבר עם אנשים ורעיונות שלא היינו מגיעים אליהם בשום דרך אחרת, למלא חללים, להרחיב אופקים, להשלים חסכים ולהיות. פשוט להיות.
איזה כיף שהצלחת להשתיק את קולות הרקע ופשוט 'הלכת על זה' כי, כמו שאמר דר' סוס;: אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים".
נפלא שיצאת
נפלא שהגעת
ונפלא ששיתפת אותנו
אני חושבת שזאת אחת הגדולות של הרשתות החברתיות. האפשרות להחשף לאנשים שאין סיכוי שהיינו פוגשים בדרך אחרת.
והחוכמה היא באמת לפעמים להתנהג כאילו שאנחנו מכירים גם מחוץ למסך. לי יש היום לא מעט חברויות שהתחילו ככה. ומי יודע אולי איזה יום אני אטוס
לבקר את soosh או שהיא תבוא לבקר אותי?
וכן-זה נפלא לצאת מהגבולות של עצמי.
תודה.
כמה מרגש, ריבי… וכמה מתאים לך להרגיש ולחשוב ולהתבשל עם זה ובאמת באמת *להבין* <3
תודה שחזרת, היית נדרשת.
מרגשות המילים שלך. תודה גית.
אחד הדברים הכי יפים באינטרנט זה שלפעמים להגיד שלום ולהעז,יוצר חברויות אמיתות לגמרי.
הקווליט מדהים
להעז זה תמיד רעיון טוב. ותודה!