שנה לא הייתי פה. החיים נהיו מורכבים מידי, עמוסים מידי ולא השאירו לי זמן מוטיבציה וגם נושאים לכתוב עליהם. המון דברים קרו בשנה הזאת, זה כאילו 10 שנים נדחסו אליה. זה הרגיש קרב איגרוף אחד ארוך. לא נוצחתי בנוקאאוט, אבל ביליתי הרבה על הקרשים. שרדתי את הסיבוב הזה. איך חזרתי? חזרתי כי יש לי…
יש מצב ששכחת איך כותבים נשבר פה שיא. לא אחד שאני גאה בו. נעדרתי מכאן שבעה חודשים. נכון, יש נסיבות מקלות אבל עדיין, זה המון זמן לא לכתוב בבלוג. לא מעט פעמים התעורר בי רגש האשמה אבל הוא לא גרם לי להתיישב לכתוב את המון המילים שהתרוצצו לי בראש. משהו תמיד היה חסר.בכל פעם צץ…
אוטוטו היא פה,תש"פ. תשע"ט נוזלת לה לאט החוצה. מה ישאר במסננת הענקית אחרי שכל המרק שהיתה השנה הזאת יסיים לטפטף את עצמו? איזה אוצרות ישארו מונחים שם-כאלה שמבקשים להשאר, להזכר, לא להעלם דרך החורים. אוצרות שארצה לאסוף, לשמור לתמיד בקפסולת זמן ומתי שיתחשק לי לפתוח ולהסתכל-להזכר ברגעי צחוק, במעמדים שבהם הלב שלי גאה מגאווה. אולי…
נסענו לנו לניו יורק. רק הוא ואני. כל אחד על טיסה אחרת. התאחדנו לחמישה ימים נפרדנו לארבעה, התאחדנו שוב כדי לעלות על טיסות נפרדות ולהתאחד בבית. לא כל כך מזמן היינו בה (כתבתי על זה פה-אתם מוזמנים לקרוא) כתבתי המלצות ממה שעשינו אבל גם לא מעט מהזוית האישית-שלי. פעם ראשונה "למה את לא מצטרפת אליו?"…
היא ואני נפגשנו כמעט כל יום בחיים הוירטואליים-בבלוגוספירה, בפייסבוק. כשיכולנו גם באמת-בבית קפה או בסדנה. מפעם לפעם מצאנו בינינו יותר ויותר נקודות משותפות. זה די הפליא אותנו כי בראיה של שתינו היינו ממש ממש שונות. לפעמים זה היה מצחיק, לפעמים מפליא, כמעט תמיד אמרנו :" יו! גם אצלי זה ככה!" היא כתבה בפתיחות וברגישות על…
מחשבות על תאומים ואחאים בוקר אחד נפתח אצלי בהודעה הבאה: בשניות הראשונות המוח שלי עבד על אוטומט . צצו דברים כמו האם אני יכולה בכלל לתכנן משהו כזה? איך לתמחר אותו? כמה זמן זה יקח לי? יש לי בכלל זמן לזה? האוטומט הזה היה חלקיקי שניה לא יותר מפני שמיד אחרי זה צץ צונאמי של…
היום יסגר שרת הבלוגים של נענע10, ישראבלוג לצמיתות. גיביתי הכל לאורך הדרך, יש לי בלוג חדש ועדיין אני מרגישה שאני רוצה להגיד על העניין כמה מילים. את הבלוג שלי פתחתי בינואר 2009. במשך שבע שנים הוא שימש לי בית מיוחד ליצירה שלי. הוא אפשר לי להראות לעולם צד שהיה בי תמיד אבל הוחבא הרבה…
טיול משפחתי לניו יורק מה זה בכלל ניו יורק סטייט אוף מיינד?מין דבר חמקמק שכזה שלא ניתן בקלות להמירו למילים. מין משהו שאופף אותך כשאת מתחילה לחשוב על מקום. מקום שכבר היית בו, את אוהבת אותו ודי מחכה לבקר בו שוב. את מתחילה לדמיין-מה תעשי, לאן תלכי, את הריח, התחושה, האנשים סביב…והסטייט אוף מיינד הזה…
זכרונות רטובים של ילדת ים ים וכל מה שקשור בו מתויק בתיקיית הזיכרונות האהובים שלי. בימים שבאף דירה לא היה מזגן מקסימום מאוורר, המקרר האולטימטיבי היה הים. אחר צהריים מלא בבריזה או בוקר כשהמים עוד קרים, הלכנו לפחות פעמיים בשבוע-בשישי אחר הצהריים ובשבת בבוקר ובחופש הגדול הרבה יותר. לפעמים הקמנו אוהל , לפעמים שכרנו כסאות…
בדיוק לפני שנה כתבתי פה על הספר שהכנתי לחברתי הקיפודה הכשרונית. והיום אני כאן כדי לספר לכם על הספר השני שהכנתי. מה המשותף? גם הספר הזה ניתן כמתנת יום הולדת. גם הספר הזה הוכן לא לתינוק/תינוקת אלא לאשה בוגרת (ומוכרת!). גם הספר הזה משקף בתוכו רגעים מחיי המקבלת ודברים שיחודיים לה ורק לה. כמובן…
