נעלמתי מפה. אין סיבה מיוחדת, היה לי אוסף שאלות ללא תשובות- אנשים עדיין קוראים בלוגים? יש לי מה לחדש? למי זה רלוונטי? עכשיו אני פה כי הסתובבתי הרבה זמן עם השאלות , לא מצאתי תשובות אבל כן יש לי רצון לכתוב. איכשהו הסתנכרן בדיוק ל31 לאוגוסט הידוע גם כ Blog day. מוזמנים. מה אני יוצרת…
שנה לא הייתי פה. החיים נהיו מורכבים מידי, עמוסים מידי ולא השאירו לי זמן מוטיבציה וגם נושאים לכתוב עליהם. המון דברים קרו בשנה הזאת, זה כאילו 10 שנים נדחסו אליה. זה הרגיש קרב איגרוף אחד ארוך. לא נוצחתי בנוקאאוט, אבל ביליתי הרבה על הקרשים. שרדתי את הסיבוב הזה. איך חזרתי? חזרתי כי יש לי…
התחילה שנה. לא משנה מה קורה מסביב עדיין לילה רודף יום, עונות מתחלפות ואיתן גם שנים. חלפה לה תש"פ, התחילה טוב ובאמצע הפכה לכולנו את החיים. אולי תשפ"א תהיה הפוכה? היא התחילה רע. מצד אחד זה אומר שמפה אפשר רק לעלות למעלה מצד שני –תמיד יש יותר גרוע? זאת תקופה לא פשוטה. אני רואה את…
מאז ומתמיד היה אצלי אוגוסט חודש של ציפיה. מחצית החופש הגדול עברה כבר ונהיה סוג של זמזום באויר, זמזום שמבשר את סוף החופש הגדול, הכנות לבית ספר ואפילו חגים, רצון ששמש הקיץ תפנה מקומה לטמפרטורות נוחות יותר לעור, תסנוור פחות את העניים ואולי אפילו נזכה לאיזו בריזה לעת ערב. חודש שלם שצריך להעביר בציפיה. כבר…
יש מצב ששכחת איך כותבים נשבר פה שיא. לא אחד שאני גאה בו. נעדרתי מכאן שבעה חודשים. נכון, יש נסיבות מקלות אבל עדיין, זה המון זמן לא לכתוב בבלוג. לא מעט פעמים התעורר בי רגש האשמה אבל הוא לא גרם לי להתיישב לכתוב את המון המילים שהתרוצצו לי בראש. משהו תמיד היה חסר.בכל פעם צץ…
למה להכין מחברת? אני מאד אוהבת מחברות. בדרך כלל אני כותבת שלפחות שלוש במקביל, כל אחת והשימושים שלה-שיעורי בית, רעיונות שאסור לשכוח,מתכון שכרגע המצאתי או ציטוט נפלא שמצאתי עכשיו בספר, פוסט בפייסבוק או באינסטגרם. יש היום שפע של מחברות בכל גודל ובכל סוג של דפים פנימיים-משובצים, חלקים עם שורות או נקודות. אז למה אני…
איך שהסתיימו החגים יצאנו לחופשה משלנו. האיש אני והחיילת. רצינו שקט וביחד. אני רציתי סתיו. החיילת ידעה שהרבה זמן לא תהיה לה חופשה והיתה צריכה למלא מצברים. האיש זרם והשאיר את המחשב הנייד בבית. היו התלבטויות שקשורות ליעד והתנדנדנו הלוך חזור ולבסוף נסענו לפראג. לי זאת היתה פעם ראשונה. החיילת בלתה שם שבוע ארבע שנים…
אוטוטו היא פה,תש"פ. תשע"ט נוזלת לה לאט החוצה. מה ישאר במסננת הענקית אחרי שכל המרק שהיתה השנה הזאת יסיים לטפטף את עצמו? איזה אוצרות ישארו מונחים שם-כאלה שמבקשים להשאר, להזכר, לא להעלם דרך החורים. אוצרות שארצה לאסוף, לשמור לתמיד בקפסולת זמן ומתי שיתחשק לי לפתוח ולהסתכל-להזכר ברגעי צחוק, במעמדים שבהם הלב שלי גאה מגאווה. אולי…
בדצמבר ישבתי מול הספריה שלי ותהיתי כמה ספרים קראתי בשנה הזאת (סופשנה וסיכומים וכאלה….) אספתי אותם לערימה. היו שם 8 ספרים ואני קצת הזדעזעתי. למה ? כי היה פער בן המציאות לבן איך שאני תופסת את עצמי. המציאות היא שקראתי ב 2018 8 ספרים. אם תשאלו אותי מי אני סביר שבמקום טוב למעלה אני אגיד…
נסענו לנו לניו יורק. רק הוא ואני. כל אחד על טיסה אחרת. התאחדנו לחמישה ימים נפרדנו לארבעה, התאחדנו שוב כדי לעלות על טיסות נפרדות ולהתאחד בבית. לא כל כך מזמן היינו בה (כתבתי על זה פה-אתם מוזמנים לקרוא) כתבתי המלצות ממה שעשינו אבל גם לא מעט מהזוית האישית-שלי. פעם ראשונה "למה את לא מצטרפת אליו?"…
